אלה המצות רלט

בתוך עשרת הדברות לפי שעשרת הדברים הם אבי אבות לכל המצות ונכללין כל התרי"ג מצות בכללותן. וכבר סופרי התורה מנו את כל האותיות של עשרת הדברות ומצאו בחשבון מכוון מספר תרי"ג. וכן נמצאו בהם כל כ"ב אותיות התורה. חוץ מאות טי"ת שאינה בלחות ראשונות שנשברו בעון העגל והוצרכו ללוחות שניות דכתיב בהו למען ייטב לך. למען לא יחסר מהם דבר. ולהיות כי דבר חסרון כזה הוא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל ודאי יצא ואין ספק כי סוד ה' ליראיו וצריך להיות טעם נסתר בדבר דוק ותשכח כי אין לי עסק. בנסתרות

אבל בדיני נפשות באמת אמרו לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין שנאמר כאשר זמם ולא כאשר עשה. והטעם מבואר מכח השכל שיש לחוס על כבוד הדיינים שההמון לא יקומו כנגדם לומר שלא ידעו עשות משפט. ועל פי האמת שאלהים נצב בעדת אל נמצא כל זמן שהיה ה' עם השופט ולא האיר עיניו להוציא משפט זה לאשורו זה היה רצונו ושליחותו של מקום הוא שעשו אמנם אם הוכחשו ר"ל שהראשונים או' פלוני עשה דבר פלוני ושנים אחרונים או' לא עשה או שמכל דבריהם אנו רואים שלא עשה אין נענשין על ההכחשה. ועדות כולן בטלה אבל אם הוכחשו ולבסוף הוזמו הרי אלו נענשין כי הכחשה תחלת הזמה היא וע"ל מפ"ב)

תקכה (עשה ריד) למנות כהן משוח מלחמה כדי להוכיח את העם בשעת המלחמה בלשון שאמרה תורה שנאמר והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן וגו'. (ונוסף גם הוא מדבר להם דברים כפי צחות לשונו וחכמתו בזמנו ושעתו לעורר לב העם ולהחזיק לבם שיכנסו למלחמה אותם שראוים להכנס וישובו אותם שאמרה תורה והירא מעבירות שבידו פן בעון רשע ידלק עני

ופקח עיניך וראה דגרסינן בירושלמי המספר בין ישתבח ליוצר אורי עבירה היא בידו וחוזר עליה ממערכי המלחמה וכן הסכימו רבותינו בעלי ההוראה. אשר כל בית ישראל נכון עליהם וקבלו את דבריהם. ומרנא מוהר"יקא זללה"ה בסי' נ"ד ובסי' נ"א פסק ג"כ דעת הב"ד הגדול ה"ה הרב אלפס ורש"י והרא"ש ז"ל שכתבו בפירוש הילכתא דלא מבעיא לאשתעויי מכי מתחיל ברוך שאמר עד דמסיים ליה י"ח. (ואין לנו עסק בנסתרו' שהאריכו בתיקון סדר שלימות השבעה היכלות. כי בשלומם הכל