אלה המצות רלז

מפני שהקישן הכתוב כולן במ"ש ועליהם תתנו וגו' וההפרש שהיה ביניהם עי"ש. ודע כי מהשש ערי מקלט משה רבינו ע"ה הבדיל שלש בעבר הירדן כי אמר מצוה שבאה לידי אקיימנה ולא קלטו עד שהבדיל יהושע עוד שלש בארץ. ובימים העתידים לבא במהרה בימינו מלך ביופיו תחזינה עינינו הוא מלך המשיח שאז נוסיף עוד שלש ערים כמ"ש ויספת עוד שלש ערים וזה הוא אות ומופת חותך כי יקים ה' את דברו הטוב ופקד יפקד את עמו לתת להם ארץ רחבת ידים ואם זה חובה הוא כאשר נשבע לתת לאבותינו ועדיין לא נתקיימה שבועתו ודברו הטוב אפי' שתאמר שהיא על תנאי הוא יעשה ששניהם יתקיימו בידינו כי הוא אומר ועושה גוזר ומקיים ולא כדין דאמרין ולא עבדין מחסרון שאין בידם לתקן דבר המעכב אלא הוא ית' לא יבצר ממנו אופנים מרובים כדי שהכל יתוקן כרצונו וזה וזה יעלה בידו ופוק חזי פקידת שרה שכדי שלא יאמרו והוא לא יתעכב בדיבורו עצור עצר בעד כל רחם והקים את דברו)

תקכא (ל"ת שט) שלא לחום ולרחם על מי שיהרוג את חבירו או יחסר אחד מאבריו שנאמר לא תחום עינך עליו וגו' (אלא ישלם לו כדי רשעתו כמשפט אשר צותה תורה עליו אם עונש ממון ממון אם עונש גוף גוף כי התורה חסה על ישוב העולם וקיומה ולא חסה על הפרט שמאבד עצמו לדעת להניח דרכי המוסר והישוב שצותה בו התורה והלך בשרירות לבו הרע. ואם אין השבט נטוי על צואר הרשעים והכסילים לא יתיישבו המדינות ואיש את רעהו חיים בלעו באופן שרחמי רשעים אכזרי וכשהחולי באבר אחד קודם שיתפשט בכל הגוף צריך לחותכו וע"ז נאמר ובערת הרע מקרבך)

תקכב (ל"ת שי) שלא לגנוב תחוס וגבול הארץ שיהיה בינינו ובין זולתינו שנאמר לא תסיג גבול רעך. (ובארץ ישראל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין לאו זה שנאמר בו בנחלתך אשר תנחל בארץ ולאו דלא תגזול הוא בח"ל שאינו אלא בלאו אחד)

ליום השבת

תקכג (ל"ת שיא) שלא נעניש שום אדם עונש גוף או ממון עפ"י עד אחד אפילו הוא חכם