אלה המצות רלו

(אך לא להתמיד בביטול או תוס' מצוה שיאמר כי לא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים. אך אמנם לפי שעה כיון שאינו דבר שנוגע בעיקר את שמע לו אחר שהוחזק לנביא אמת ודאי מה שיעשה לשעה יהיה לחזוק הדת כאליהו בהר הכרמל וכמ"ש עת לעשות לה' הפרו תורתך והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים כמו הנביא שעבר על דברי עצמו והכובש נבואתו ששלשתן מיתתן בידי שמים וכולן נרמזו בפסוק אשר לא ישמע קרי ביה אשר ישמיע)

תקיז (ל"ת שו) שלא להתנבאות בשם השם לשקר שנאמר אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתיו לדבר. (לדבר דבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע. את אשר לא צויתיו הא לחבירו צויתיו, ואשר ידבר בשם אלהים אחרים זה המתנבא בשם ע"ז ושלשתן מיתתן בחנק בסתם מיתה הנאמרה בתורה שאינה אלא חנק)

תקיח (ל"ת ש"ז) שרא להתנבאות בשם ע"ו שנאמר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים. (והוא שיאמר שהי"ת מצוה לעבוד ע"ז או שיאמר ע"ז פלונית צוה לעבדה ויעדה גמול וכבר נתבאר במצוה הקודמת שמיתתו בחנק ואפי' כיון אל ההלכה יומת כאמור ואזהרתו הוא מ"ש ושם אלהים אחרים לא תזכירו ולא יקרא זה לאו שבכללות כל זמן שהעונש מבואר בכל ענין וענין יוכל להיות לאו אחד מזהיר אזהרות על פרטים מרובים)

תקיט (ל"ת שח) שלא לירא ולהתפחד מלהרוג נביא השקר שנאמר בודון דברו הנביא לא תגור ממנו. ואל תמנע עצמך מללמד עליו חובה ותתרשל בהריגתו באומרך דמאחר שבא אליך בשם הי"ת פן יקראך אסון ופגע ועון לכן צותה תורה שכיון שנתבאר לך שקרותו לא יחשוב לך עון אלא קיום מצות הי"ת

תקכ (עשה ריב) להבדיל ולהכין בא"י שש ערי מקלט מערי הלוים לנוס שמה מכה נפש בשגגה שנאמר שלש ערים תבדיל לך בתוך ארצך וגו' תכין לך הדרך. (שהיו מפנים הדרכים ומישרים אותן כדי שלא יהא בהן דבר שיאחר ויעכב את הרוצח בבורחו ובפרשת דרכים היו כותבין מקלט מקלט (וכבר במצות ת"ח בארתי לך שכל ערי הלוים היו קולטות