אלה המצות רל

תצז (עשה רה) למנות מלך מישראל שנאמר שום תשים עליך מלך: (היה מתמנה על פי ב"ד של ע"א ועפ"י נביא והיה נמשח בשמן המשחה ואחר שנמנה זכה במלכות לו ולבניו ואם הניח בן קטן היו משמרין לו המלוכה כמו שעשה יהוידע ליואש. וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה ולעולם הבן הגדול קודם לקטן ממנו וכן הדין בכל השררות והמינוים שבישראל שהמתמנה וזכה באחת מהן זכו בה בניו אחריו עד עולם בתנאי שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו ביראת חטא. אבל אם לא היה ירא חטא אע"פ שהיה חכם גדול אין ממנין אותו בשום מינוי מן המינויים שבישראל. ואדרבה יש לשנאותו ולהרחיקו כי עליהם אמר דוד שנאתי כל פועלי און)

תצח (ל"ת רצג) שלא להקים מלך שלא יהיה מזרע ישראל שנאמר לא תוכל לשום עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא. (וכל שימות שאתה משים עליך לא יהיו אלא מקרב אחיך ולכן בשום מינוי שנוגע לישראל אין למנות איש מקהל גרים אפי' שיהיו גרי צדק עד שתהא אמו מישראל)

תצט (ל"ת רצד) שלא ירבה לו המלך שימלוך סוסים זולת מה שצריך למרכבתו ומרכבת פרשיו שנאמר רק לא ירבה לו סוסים

תק (ל"ת רצה) שלא לירך מא"י לקבוע דירה במצרים שנא' לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד

תקא (ל"ת רצו) שלא ירבה לו המלך נשים יתר על שמנה עשר שנאמר ולא ירבה לו נשים. (וקצבה זו נלמדת ממאמר הי"ת לדוד באותו פרק ואם מעט לך ואוסיף לך כהנה וכהנה דוק ותשכח)

תקב (ל"ת רצז) שלא ירבה המלך עצמו ממון רב יותר ממה שצריך למרכבתו ועבדיו שנאמר וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. (אבל מרבה הוא לצורך ישראל ותועלת שמירתם וחיזוק ערי יהודה וישראל בשמירה מעולה מן האויבים)

תקג (עשה רו) שיכתוב לו המלך ספר תורה מיוחד מלבד אותו שהניחו לו אבותיו שנאמר וכתב לו את משנה התורה הזאת: