אלה המצות רכט

המדובר בו בשורש הראשון גם בשני. אקוה להתיישב עוד בדבר חומר מד"ס שיש בהלכה זו. ולמאי דביני ביני כבר כתבתי למעכ"ת ולרבים בתורה הודעתי דעתי החלושה. כי הספר הנזכר הוא תלמוד קטן שהכל בו. ומאותו חוט משולש יש ויש ללמוד וללמד לשמור ולעשות ככל אשר המה היו עושים ומעשים לאחרים בהורות להם דרכי הלימוד בשורש דבר נמצא בו בתלמוד גדול. שמובטח אני בכל הקובע בו לימודו שעה אחת זכור יזכרנו עוד כל דבר הצפון וטמון בחדרי התלמוד כי זה הוא ספר וכלי המחזיק ברכה וכח הזכרון בתלמוד אך לא התחבולות שהטריח עצמו בעל לב האריה. והקוצרים שהיו האחרונים בהיותם רוצים לעשות מפתחות על התלמוד שבעיני הם כמי שרוצה לעשות חומה במדבר ומפתח למעמקי ים. והם גורמין שכחה והתרשלות לתלמידים. לחזור על לימודם ז"ל וגורמין להם מדת הגאוה שהיא מסוגלת מאד להיות האדם שוכח אם יש אלוה בעולם. ודבר שפתים אך למחסור. ולא אכחד מאדוני שחוששני לי מחטאת על מלאכת לקט הקמח על השו"ת שפרסמתי בעולם. כי ידעתי וראיתי. כמה וכמה שלא ראו אור תורה. וע"י כל ספרי האחרונים הדומים לזה מתעטף ואומר הכי איתא בתשו' ושערי התשובה ננעלו בפניו. ומי יתן שלא היה דבר תורה מסור ביד כל א' וא'. וספר זה וכיוצא בו לא היה משתמש בו אלה מי שכבר באמת למד מתוך ספרי התשובה תחלה. וכל שאר התלמידים או החברים שלא הגיעו להוראה יתמידו בדרך העיון. ויעמידו כח הזכרון בלימודם ע"פ הט"ו הערות שכתב בעל האפודי והביאם בעל הספר הנזכר ע"ע. ומי שרוצה לחזור על תלמודו בדרך קצרה יש ויש תל"י אלהים בישראל שעשו והצליחו. וידעו הדרך לקצר כמ"ש קיצור הרי"ף, והרא"ש ז"ל והקיצור שדרך בו אדוני אבי ז"ל בעץ החיים. דכל מי שחלק לו ה' בבינה יראה באלו גדולי ישראל שידעו דרך המועיל והראוי בקיצור. וכל הזולת שדרכו בו האחרונים אין נוגה להם לא בכתב ולא בלשון. שהוא א' מהדברים המעמידין את כח הזכרון דלא לחנם אמרו ותבחר לשון ערומים. וכמ"ש הראשונים על פסוק אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר וגו' כי די בהערה זו לחכמים היראים אשר עליהם תיטוף מלתי. ואליהם תמיד מייעד אני דברתי. ובהיות מעלת אדוני מוחזק ועומד אצלי כאחד מהם דברתי עד הנה. ומעלתו יבחר ולא אני ושלום על ישראל. ועל רבנן. ועל תלמידהון. דאנא חד מנהון: