אלה המצות רכח

דהרי גם רבא הכי ס"ל, ולזה הקשה להר"ן ז"ל דבמלתא דעיקרא מד"ס כמו חנוכה. או נטילת ידים. אליבא דאביי משמתינן ליה. וכ"ש המזלזל בדבר מד"ת ממש. וז"ל הטור בהלכות נדוי המזלזל בדבר א' מד"ס. ואין צ"ל מד"ת א"כ בדבר שעיקרו מד"ס ואין לו שורש בתורה. או היכא דעקר ד"ת משמתינן ליה. אך בדבר שיש לו עיקר בתורה. וחכמים הוסיפו על עיקרו. וזה עובר על התוס' לבד. לא משמתינן ליה. ולזה הקשה רבינו דכיון דנ"י אין עיקרו מה"ת. דהא הרמב"ם ז"ל קרי להו דרבנן. דאם היה עמה"ת. אמאי שמתיה. משום דעבר אדאורייתא ואלו רבינו היה סובר כפרש"י ז"ל דפי' במילתיה דרבא ס"ל דנ"י היא ממש מדאורייתא. ניחא שפיר דשמתיה. דעבר אדאורייתא והיינו מדייקים מדקאמר ואצ"ל מד"ת. אך לפי פי' רבינו דס"ל דכ"ע סברי מרנן ואמרי רבנן דאין עיקרו מה"ת ממש אלא דרבא ס"ל דיש להם סמך במקרא. הואיל וכן למה חייבו נדוי. כיון שאינה לא מה"ת ממש. ולא מדרבנן ממש. לא משמתינין ליה. אלא הרי זה כעובר על התוספות דהרי מה"ת. הטמא צריך טבילה. ורז"ל סמכו אדאורייתא ואמרו סתם ידים עסקניות הן. והצריכום נטילה בסמך קרא דידיו לא שטף במים. וכיון שכן לא היה חייב נידוי. זו היא לדעתי קושייתו של רבינו ז"ל. והר"ן אפשר דס"ל כפרש"י ז"ל דפי' דרבא ס"ל דנ"י היא מה"ת וחייב נידוי. ודייק לישנא דואין צ"ל מד"ת. ודוק

אך הא דרבינא קשיא טובא לפי הר"ן ז"ל עיין בב"י בה' י"ט סי' תצ"ו. דהביא הא דהר"ן ז"ל וכתב ז"ל הנוגע לדברינו על י"ט ראשון אין מנדין אלא על דבר שאסורו מה"ת. אבל לא על דבר שאין איסורו אלא מדרבנן ובי"ט שני ליכא לפלוגי ביה. דהא כל איסורו אינו אלא מדרבנן, והילכך לעולם משמתינן ליה עכ"ל. וזה ממש הוא הדבר אשר דברתי. וממעשה זה דאמרו מנדין על שני י"ט של גליות דמשמע דגם על הראשון מנדין אפילו שהוא מדאורייתא. מכאן הוכיח הטור וכתב וכ"ש מד"ת ודוק

ממעשה דרבינא יאמר הר"ן דמה שנדוהו היה מפני חילול ת"ח דחמיר דחייב נדוי דרמא ביה קלא ולא אשגח. וכמ"ש רבינו ז"ל ודוק

ובדעתי אם יגזור הי"ת עלינו בחיים בהעלותי במכת' הלקט על ספר מגילת אסתר. כשיתגלגלו הדברים בפרט זה