אלה המצות רכד

המעשי' והנסים שסיפרו בו. הכל מיד ה' אשר היתה עליהם להשכיל. והיו לאחדים בהסכמה שהסכימו עליו. שיהיה נידון כעין תורה שבכתב. לעבור עליו בבל תוסיף ובל תגרע. דהנה אפילו בסיפור המעשיות שהעלו בתוכו על הרוב הם כדי להורות מהם הלכה למעשה הנוגע לדין. מלבד המוסר האלהי והמדיני שנלמד מהם. באופן שלא יפול צרור ארצה. ולכן מיום חתימתו. אצלינו בני ישראל כל החולק וסותר דבר גדול או קטן או מלגלג עליו. הרי הוא חולק על הקבלה אשר נפוצות ישראל תקבץ. ודינו כדין המינין שאמרנו שיצאו מכלל ישראל. ודינו מסור לשמים כי יש לו די בו. הואיל ואין דינו מסור בידינו בגלותינו. כי הוא ית' יודע ועד ולפניו ולפנינו גלוי שאין לאל ידינו למחות בעוברי עבירה קלה וחמור' בימים ובזמן הזה. וה' הטוב יכפר בעד כל מי שבידו למחות ואינו מוחה. וישקיף עלינו משמים בהשקפה לטובה וישיב שופטינו כבראשונה כדי להעמיד דגל התורה על תלה אכי"ר

תצו (ל"ת רצב) שלא לחלוק על בעלי הקבלה ולא לשנות את דבריהם בכל עניני התורה שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. (ואמרו ז"ל אפי' שיאמרו לך על ימין שהוא שמאל כי יותר טוב לטעות ע"פ חכם מלטעות ע"פ עצמו כי טעות ע"פ חכם יקרה פ"א ואדם אחד אמנם הטעות עפ"י עצמו יקרה פעמים רבות לאישים מוחלקים שאם יהיה דבר התורה מסור ביד אחד ואחד כל אחד לפי דעתו יפרש אותו דבר כפי שכלו וסברתו וירבה המחלוקת בישראל ותעשה התורה ח"ו כאלף אלפי תורות במספר הדעות שיהיו בעולם ולזה כיונה התורה באזהרה החלטית שנשמע אל חכמי הקבלה שבכל דור ודור ואפי' שיטעו בדבר אחד מהדברים אין לנו לחלוק עליהם). והעובר על לאו זה הוא הנקרא זקן ממרא ומיתתו בחנק ע"פ התנאים שביארם הרמב"ם ז"ל בהלכות ממרים פ"א עי"ש דמפני כך אינו לוקה

ושם שם מבואר מש"ל דבכל מילי דרבנן אף בגזירות ותקנות ומנהגות. מ"ע לשמוע לדבריהם והעובר עובר בל"ת. ובמקומו ושעתו אאריך במה שהשיג הרמב"ן ז"ל עליו בס' המצות בשורש הראשון עי"ש כדי להוכיח דהרמב"ם ז"ל תפס במושלם כדעת רבי שמעון בפרק הנחנקין. דאמר אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים כדכתיב אשר יגידו לך מן המקום ההוא אפי' כל דהו