אלה המצות רכב

כצאן אשר אין להם רועה וכל הגדול מחבירו ירדוף את חבירו ואיש הישר בעיניו יעשה במצות התורה. שיהיו מסורות ח"ו לאמונת כל או"א. לכך ע"י מינוי השופטים והשוטרים על פיהם ישמרו לעשות ככל אשר יורום במילי דשמיא ומילי דארעא ויחזרו להנוטים מדרך האמת בעל כרחם לבחור בטוב ולמאוס ברע ויהיו ארץ חפץ כי כל רואיהם יכירום לזרע ברך ה' כד"א ישראל אשר בך אתפאר)

תצב (ל"ת רפט) שלא ליטע אילנות במקדש או אצל המזבח על דרך הנוי והיפוי שנאמר לא תטע לך אשרה כל עין אצל מזבח ה' אלהיך. (ובכל העזרה נקרא אצל המזבח)

תצג (ל"ת רצ) שלא להקים מצבה בשום מקום שנאמר ולא תקים לך מצבה. (והיא בנין גבוה של אבנים או עפר כי כך היו נוהגים העע"ז ומתקבצין עליו לעבודת אליליהם)

תצד (ל"ת רצא) שלא להקריב קרבן מבהמה שיש בה מום ואפילו הוא מום עובר שנאמר לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום. וכבר ידעת שדעת הרמב"ם ז"ל למנות הלאוין לפי חילוק המלקיות ולפיכך מנה המקדיש בעלי מומין למזבח ושוחטן לשם קרבן. וזורק דמן. ומקטיר חלבן. שעובר בארבעה לאוין ולוקה ארבעה מלקיות. והרמב"ן ז"ל דעתו למנות הענינים הנאסרים לא המלקיות ועם הוות דהכא מודה דלוקה על כל אחד ואחד מאלו אינו מונה אותם כי אם ללאו אחד שנמנענו מעשיית הקרבן מבעלי מומין ולכן במנין שלו אינו נכנס לאו זה כי הוא כולל ומנה בלאו אחד שלא לזבוח בעל מום בין עובר בין קבוע. ומכניס בלאו זה מה שדרש בספרי מנין לקדשים ששחטן ע"מ לאכלם חוץ למקום אכילתן כגון קדשים קלים חוץ לירושלם או לאכלם חוץ לזמנן וכו' שהקרבן פסול ת"ל לא תזבח וגו' כל דבר רע ר"ל כל דבר שנעשה רע בדיבור הכהן שדבר לאכלם חוץ למקומם או חוץ לזמנם. והרמב"ם חשיב בלאו זה ללאו שבכללות)

תצה (עשה רד) לשמוע לב"ד הגדול ולעשות כל מה שיצוו שנאמר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך וגו' על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. ואין הבדל בזה אם מה שיאמרו יהיה דבר שהוציאוהו מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהם או דבר שהם