אלה המצות ריז

לאשתו. אין לי דבר להניח לך. אבל אלמדך ידיעתי. ובעוד שהיה מלמד לה מראות נגעים אמר לה דעי כי הנה אין לך שער בראש שאין תחתיו מעין שממנו גדל. ואם ח"ו היה מתחבר מעין של זה לשל חבירו היו עיניו כהות. אמרה לו אשתו ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. ומה אם על כל שער ושער מראשך הקב"ה מזמין לו מעין בפני עצמו. שיתפרנס בו. את כל עצמך. לא כ"ש שיזמין לך מזונך ולמה תצא לח"ל. מיד חזר בו. והוא ק"ו עצום מאד אם על השער שהוא דומם וחומרי ממותרי ופסולת היוצא מהגוף הוא משגיח. ק"ו לאדם שעושה רצונו. ולכן חייב העני לקבל תנחומות אל ביסורין הבאים עליו. כי לא לנצח יריב. ולא לעולם יעזוב את ברואיו. ולכן חובה על המנחם להתנדב לו לעוזרו. בכל מה שביכולתו. והצטרכתו. שיש קצבה בדבר שהרי אמרו די מחסורו אתה מצווה להשלים לו חסרונו אבל אין אתה מצווה להעשירו. ועוד אמרו שלעולם לא בא שום אדם לידי עניות בשביל ריבוי הצדקה כי העושה אותה גונזה באוצר שאין היד שולטת כמאמר מונבז המלך ומפני כך זרזה תורה לישראל שאל ירך לבבם ואל ירע עינם בעשיתה בראותם שהשכל מחייב שקובץ על יד ירבה ושהחסרון נראה לעין ממה שהוא נותן כי אין זה חסרון אלא תוספות ברכה עד שבשכרה ישראל יהיו נגאלין כמ"ש ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה)

תפ (ל"ת רפא) שלא להמנע מלהלוות מפני פחד השמיטה שלא תפקיע החוב שנאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו'. ולחיזוק הענין באו שני לאוין בזה אחר זה והרי השמר לך הוא ל"ת ופן יהיה הוא ל"ת ע"פ הכלל הידוע השמר פן ואל אינו אלא ל"ת וכל התכלית הוא להחזיק לב האדם למדת הנדיבות ולהרחיקו ממדת הנבלות כי יהיו כנבל אויבי השם דמה הועילו לו במגפה אוצרות רשע ברגע קטן עזבם והלך לו ולהפך לנדיב נדבות יעץ כי יש מפזר ונוסף עוד ואל יחסר לחמו מפת בג המלך מלכו של עולם וכמו שצוה אדונינו המלך דוד לשלמה בנו ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו מאוכלי שולחנך לפי שעזרו בשעת דחקו ומדה כנגד מדה לא בטל'. ישמע המאמין ויוסיף הבטחתו באמונה. כי אבן בוחן האמונה הם הפעולות הנפעלו' על צד ההבטחה במבטיח האמיתי שהוא אדון הכל. אמנם אדם שיאמר שהוא