אלה המצות ריד

פ"ו ס"ג. עוד נפקא מינה לענין חשוד. ולענין נדרים). ומי שאכל ממנה כזית לוקה. הא דלא הוי לאו הניתק לעשה עיין ביומא דל"ו ע"ב מ"ש רש"י ז"ל

תעג (עשה קצה) להוציא מעשר שני שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך. (והיו הבעלים אוכלין אותו או פדיונו בירושלים)

תעד (עשה קצו) להוציא מעשר עני שנאמר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך. והיא השנה שלשית וששית מן השמטה שבה היו מפרישין המעשר לעניים במקום המעשר שני שהיו מפרישין בשנה אבוד"ה מהשמטה)

תעה (ל"ת רעט) שלא לתבוע החובות בשנת השמטה אלא ישמטו כלם ולא יתבעם עוד. שנאמר שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה'

תעו (עשה קצז) לנגוש לנכרי ולהכריחו לפרוע חובו שנאמר את הנכרי תגוש. (והרמב"ן והסמ"ג ז"ל ס"ל שלא בא הכתוב אלא להזהיר על החמלה בישראל בעשה ול"ת וכן נמי ענין הרבית ונגישת הנכרי ודומה לה אינו אלא מכח הטבע שמדה כנגד מדה לא בטלה. אם מגיש הנכרי את הישראל ומצר לו ומבקש רעתו ונוטל ממנו רבית למה הישראל לא ישיב גמולו בראשו וכאשר עשה כן יעשה לו והתורה התירו כמ"ש ראה ויתר גוים לפי שהם אויבי הי"ת ותורתו ועמו ועיין מש"ל במצות תקפ"ד)

תעז (עשה קצח) להשמיט כספים דהיינו החובות בשנת השמטה שנא' ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך. בשני שמטות הכתוב מדבר אחת שמטת קרקעות ואחת שמטת כספים ומצות שמטת כספים אינה נוהגת מן התורה אלא בזמן ששמטת קרקע נוהגת אמנם עתה בעו"ה שאין היובל נוהג מן התורה אין נוהגין מן התורה. רק מדברי סופרים שמיטת כספים נוהגת כדי שלא תשתכח תורת השמטת כספים מישראל ומפני תקנת הלוים תיקנו הפרוזבול דהיינו שימסור שטרותיו לב"ד שאז אינו משמט לפי שנאמר ואשר יהיה לך את אחיך פרט לזה שכבר הם כגבוים ביד ב"ד ובכל דבר שבממון יש כח ביד חכמים לדחות