אלה המצות רי

שיחנק ואזי אם לא חדל מעשות הדבר שהותרה בו אפילו שהוא נתן אות ומופת ובא האות והמופת לא נשגיח אליו ואל טענותיו ויומת בחנק)

תנז (ל"ת רסו) שלא להקל נטירת המסית שנאמר לא תאבה לו. למסית. מסית הוא ליחיד. שאומר לו ללכת לעע"ז ומשבחה בפניו. ומדיח הוא לרבים. וצריך לבערם מן העולם כי יצאו מכלל אהבת הרעים שצותה תורה ואהבת לרעך כמוך ואין אחד מאלו רעך כי אם מבקש רעתך והבא להורגך שמור לו הנטירה והשכם להורגו בב"ד ומצוה שידך תהיה בו בראשונה ואע"פ שלא נעשה המעשה בדיבור לבד מתחייב והחמירה בו תורה לומר שאם הסית לשנים הן הן עדיו ושמכמינים לו את העדים ושאינו צריך התראה כל התכלית הוא להרחיק את האדם אפינו ממחשבת ע"ז. ושמיתתו בסקילה)

תנח (ל"ת רסז) שלא להטות אזן לדברי המסית ולשנוא אותו מאד שנאמר ולא תשמע אליו. (ובא בפי' מכלל שנאמר עזוב תעזוב עמו יכול תעזוב לזה ת"ל ולא ת"א)

תנט (ל"ת רס"ח) שלא יציל המוסת למסית כשיראהו בסכנת מות שנאמר ולא תחום עינך עליו. (ולפי שנאמר לא תעמוד על דם רעך יכול אי אתה עומד על דמו של זה ת"ל לת"ע)

תס (ל"ת רסט) שלא ילמד המוסת זכות על המסית ואפילו יודע לו זכות לא יטעון עליו שנא' לא תחמול. (וב"בפי לא תלמוד עליו זכות)

תסא (ל"ת רע) שלא ימנע המוסת, וישתוק מללמד חובה שידע בה על המסית שנאמר ולא תכסה עליו. (ובא הפי' אם אתה יודע לו חובה אי אתה רשאי לשתוק וחייב אתה ללמדה עליו). וכתב הרב בעל החינוך ז"ל שמרוב אזהרות אלו על המסית יש לומר שמצוה עלינו לשנוא ג"כ לרשעים העוברים על שאר מצות התורה אחר שאנו רואים בהם שהשחיתו והתעיבו עלילה עד שאין תקוה בהם כי לא ישמעו לקול מורים ויבזו דבריהם ולמלמדם לא יטו אזן הנה. אלה רשעים שהיה דוד המלך ע"ה אומר עליהם הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט וגו'

תסב (ל"ת רעא) שלא להסית שום אחד מישראל לעע"ז