אלה המצות רט

תנג (עשה קצא) להביא כל מה שנתחייבו בח"ל מחטאת ועולה ואשם ושלמים אל בית הבחירה שנאמר רק קדשיך. אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה'. (וכן בא בפי' קדשיך אינו מדבר אלא בקדשי ח"ל תשא ובאת מלמד שחיוב בטפול הבאתו עד שיביאנו לב"ה) ועמש"ל במצוה ת"מ

תנד (ל"ת רסג) שלא להוסיף בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה שום דבר שנאמר לא תוסף עליו. (ותוספת זה ר"ל ע"ד שאיסורו מדרבנן שהוא אסור מדאורייתא. וכן נמי ליטול לולב שמנה ימים או שני לולבין בשבעת הימים או להניח שתי זוגות של תפלין מסברה אחת שהם דברים שלא נצטווינו בהם והרי זה התוספת גרעון וכן נמי מה לו לשקר ולהורות על איסור שאסרו לנו חכמים שהתורה אסרתו נגד קבלתינו אם יאמר שעושה כן כדי שלא יקלו בו מה זו קולא וכי מפני שחכמים אסרוהו יקלו בו והלא התורה בפירוש צותה לא תסור מן הדבר ואוי לו למי שמיקל בדבר מד"ס שהוא יקל ג"כ בשתים מה"ת וכל המוסיף אינו אלא גורע בכבוד התורה התמימה. ושלמה הע"ה אמר אל תוסף על דבריו. פן יוכיח בך ונכזבת)

והנה מדברי הרמב"ם ז"ל מדלא מנה אותו בפי"ט מהלכות סנהדרין משמע דאין לוקין על לאו זה. אמנם בעל החינוך כתב דכל זמן שמוסיף חמשה בתים בתפלין. ונוטל שני לולבים ויושב בסוכה אחר החג. ונוטל לולב בכונה לעשות מצוה. הרי זה עושה מעשה. וחייב מלקות כל זמן שהתרו בו העדים עי"ש

תנה (ל"ת רסד) שלא לגרוע דבר ממה שהתורה שלמה חייבה אותנו בין בכתב בין בעל פה שנאמר ולא תגרע ממנו. (שאם התוספת אסור מכ"ש הגרעון כי גרוע הוא ומשחית נפשו הוא יגרע דבר אחד מדברי התורה והקבלה) ועל לאו זה ג"כ נראה דאינו לוקה כדאמרינן עברת על לא תגרע. ולא עשית מעשה ואפילו שיניח תפילין בשלשה בתים ה"ז כאלו לא הניח תפילין. ועבר על מצות וקשרתם ולא זולת

תנו (ל"ת רסה) שלא לשמוע למתנבא בשם ע"ו ולא נאמין לו ולא נשאל ממנו אות ומופת שנאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. (אלא תיכף ומיד יתרו בו שיכלה נבואתו ויצא מדעתו ודמיונו הרע ואם לא