אלה המצות רח

ונדבותיך. (ובא בפ"ה לא בא הכתוב אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת דמים)

תמט (ל"ת רס) שלא יאכל כהן בכורים בחוץ שנאמר (לא תוכל לאכל בשעריך) ותרומת ידך. ואלו הן הבכורים כמו שבא בפ"ה שהרי לא הניח בפסוק זה דבר שהוא טעון הבאת מקום שלא זכרו בבירור ואמר עוד ותרומת ידך היינו בכורים בלי ספק שמודיע לך שטעונין הבאת מקום כי התרומה ידוע הוא שאין צריך הבאת מקום ואיך יזהיר שלא לאוכלה בשעריך)

תנ (ל"ת רסא) שלא לעזוב הלוים ונתעלם מלתת להם חקם שהם המעשרות ובפרט במועדות ה' כדי לשמחם שנאמר השמר לך פן תעזב את הלוי כל ימיך על אדמתך

תנא (עשה קצ) לשחוט בהמה חיה ועוף בשנרצה לאוכלם ולא הותר לנו אכילתם כי אם בשחיטה הראויה שנאמר וזבחת מבקרך ומצאנך. ומה מוקדשין בשחיטה אף חולין בשחיטה. וכאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה כמו שמקובל אצלינו הל"מ. והיקש לימוד הדברים בהצטרכות החיה והעוף שחיטה וכיוצא הכל בא בדקדוק אמיתי מרז"ל ומכאן רמז לתורה שבע"פ שהרי לא מצינו בתורה שבכתב שצוה הי"ת למשה על השחיטה אלא כאשר צויתיך בע"פ שהשחיטה תהיה בצואר בושט ובקנה ובסכין בדוק. ובה"ג לא מנה מצות שחיטה לפי שסובר שאם ישב אדם כל ימיו ולא שחט לא הפסיד כלום וגם אם שחט לא הרויח כלום לנפשו. וכדעתו דעת הראב"ד ז"ג שמשיג עליו במצות קמ"ו. וק"ק שגם מצות גירושין וחליצה למה ימנה אותה. והרי בשחיטה יש לפעמים מצוה לסעודת מצוה ושבתות וי"ט)

תנב (ל"ת רסב) שלא לאכול אבר מן החי שנאמר לא תאכל הנפש עם הבשר. (זה אבר שנחתך מהבעל חי בעודנו חי כשהיה בו בשר כל שהוא והוא כשיעור כזית לוקה וכן נמי אם אכל כזית בשר אף שלא יהיה אבר לוקה שנאמר ובשר בשדה טרפה דהיינו איסור הבשר לבד ונכפלה האזהרה בפ"ל אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו):