אלה המצות רז

תמא (עשה קפט) לפדות קדשים שנפל בהם מום ובאותו פדיון לוקחין בהמה אחרת לקרבן ואותו קדש שנפל בו המום יוצא לחולין ויהיה מותר לשחוט ולאכול אותו. שנאמר רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר וגו'. (ואינו מדבר אלא בפסולי המוקדשים שיפדו)

תמב (ל"ת רנג) שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים שנאמר לא תוכל לאכול מעשר דגנך. (אלא א"כ נפדה)

תמג (ל"ת רנד) שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים שנאמר לא תוכל למ"ד.) ותירושך. (אא"כ נפדה)

תמד (ל"ת רנה) שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים שנאמר לא תלמ"דו ויצהרך. (ודע כי אין לאוין אלו שבמקרא זה נקראים לאו שבכללות שהרי בפי' אמרו בכריתות ד"ח ומכות די"ח שקרא יתירא כתיב ולמה לי למהדר לפרושינהו לכולהו ש"מ ליחודי לאו לכל אחד ואחד. הוא דאתא)

תמה (ל"ת רנו) שרא לאכול בבור תמים חוץ לירושלים שנאמר ובכורות בקרך וצאנך. (ולאו זה כולל שני ענינים אזהרה לזר שלא יאכל בכור תמים ואזהרה לכהן שלא יאכלנו חוץ לירושלים ושניהם דינם נתלה בבכור תמים)

תמו (ל"ת רנז) שלא לאכול חטאת ואשם חוץ לעזרה שנאמר (לא תוכל לאכל בשעריך) בקרך וצאנך: (ובא בפי' המקובל בקרך וצאנך לא בא הכתוב אלא לאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים שהוא עובר בל"ת. וכן האוכל קדשים קלים חוץ לחומות כי אכילת כל דבר חוץ למקום אכילתו לא תוכל קרינא ביה)

תמז (ל"ת רנח) שלא לאכול מבשר העולה שנאמר (לא תוכל לאכל בשעריך) וכל נדריך אשר תדור. (ובא בפ"ה ונדריך זה עולה)

תמח (ל"ת רנט) שלא לאכול קדשים קרים קודם זריקת דמים שנא' לא תוכל לאכול בשעריך)