אלה המצות רג

ועושה יהי' לנו למחסה)

תלה (עשה קפה) להשבע בשמו יתברך בעת הצורך לקיים דבר מהדברים או להכחישו שנאמר ובו תשבע. כי בהיותו נשבע במי שאמר והיה העולם על קיום הדבר ההכרחי ונצרך יורה גדולתו ורוממותו וכבודו כי לא יחליף את דברו מכח השבועה בשמו ית'. ולכן אין להשבע בשום דבר מכל הנבראים. והשבועה שהאדם נשבע בחיי אביו ואמו ובניו. אינו אלא כאילו נשבע בחיי הי"ת אשר בראם ולא זולת כי ח"ו אז היה האדם נכנס בתגר כל המשתף שם שמים לדבר אחר שנעקר מן העולם ולכן יש להזהר הרבה שלא להשבע כל, עיקר כי שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ובפרט בשבועת שקר שחמורה מרוצח וגונב ונואף כי הרי אלו לא יעשו את רשעתם בכל עת שירצו ואם יעשו יעשו בשביל ההנאה וסוף כל סוף ימנעו מלעשותו אמנם ההרגל בשבועות כאשר שפתינו אתנו יכול אדם לישבע על כל דבור ודבור כמה מאות של שבועות בלי הנאה כלל אלא מכח כי הורגל וההרגל נעשה לו טבע והוא טבע רע וכלתה אותו ואת עציו ואת אבניו כמ"ש בינאי המלך שהיו לו אלפים עירות וכלן נחרבו על שבועת אמת לפי שנאמר כי לא ינקה. ומה יעשה לנשבע לשקר ובדבר אחד דוקא מותר להשבע דהיינו לקיים את המצות כמ"ש נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך ועם היות שמושבע ועומד הוא מהר סיני עכ"ז כשיצרו אונסו ומעכב על ידו או מפתהו כמעשה בועז שנשבע ליצרו שלא להזדוג עם רות באותה הלילה כי אם הבוקר אור באורה של תורה אזי מצוה שיתקשר ויתחייב בשבועה חדשה שלא לעבור על רצון קונו הואיל ויצה"ר מתגרה בו ודע כי הראב"ד והרמב"ן ז"ל והרא"ם משיגין על מצוה זו שאינה חובה אלא רשות לפי דעתם וגרסתם אמנם הממליצים בעד הרמב"ם ז"ל יצאו כמנהגם לישע סברתו דהכי מסתברא

ואני בעניי כאחד מאוהביו ומליציו בפרורים שיש לי על רש"י ז"ל כתבתי בביאור דבריו אשר כתב ז"ל לפניך ואלו ואלו גבי הדדי כתיבן כדי להקל על הקורא בזכרון טוב הגון וראוי למחברי ספרים. שיציגו לפני הקורא. עיקרן של דברים שמדברים עליהם. דאם לא כן איידי דזוטרן מילייהו יהיו כל דבריהם כדבר ספר החתום ואם הכל מודים דנתמעטו הלבבות. איך יהיו נזכרים מילי דרבנן. בקיצור אמרים. לכן לראשונים הוה שרי. ולדידן