אלה המצות כ

מנה פסוק תמים תהיה עם ה' אלהיך שהכונה בו שנאמין שהי"ת לבדו ברא הכל. ולא נתפתה אחר הוברי שמים והמכשפים. וארז"ל מנין שאין שואלין בכלדיים ת"ל תמים תהיה וגו'. גם אמרו בספרי' אם עשית כל האמור בענין שהוא ההרחקה מן הכשופ' ומשאול באוב וידעוני ומתים ומעונן וקוסם ותאמין שהכל ביד הקב"ה והוא מפר אותות בדים וקוסמים יהולל, ובא בדברי הנבואה אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה ה"ז נקרא חמים) ובודאי שדעת הרמב"ם ז"ל שלא מנאה הוא מפני שהיא מן הכוללות כל התורה כמו ושמרתם את כל מצותי קדושים תהיו שהתכלית הוא שציונו הי"ת שבעשיתנו כל המצות יהי לבנו תמים. ולא נאמר מה עיקר יש למצוה זו ומה טעם יש בה. גם שלא יתבייש בעשותו המצות משום אדם. ועל זה היה מתפלל דוד המלך ע"ה יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש)

השורש החמישי שאין למנות טעם המצות למצוה בפני עצמה כגון לא תחלל את בתך להזנותה ולא תונה הארץ. (שר"ל לא תחלל את בתך כדי שלא תזנה הארץ. ולפיכך כלל אותו בלאו דלא תהיה קדשה. וכתב הרמב"ם שנמנענו מלבעול אשה בלא כתובה ובלא קדושין שנא' לא תהיה קדשה. וכבר נכפל לאו זה בלשון אחר אל תחלל בתך להזנותה באופן שלדעתו ז"ל הבועל אשה פנויה עובר בלאו זה. ואם האב מסרה לזנות ג"כ עובר. והרמב"ן ז"ל תפס עליו באומרו דלאו דקדשה לא בא להזהיר לבועל בלא כתובה וקדושין שאין בזה איסור תורה שהרי הכתובה אינה מן התורה. וגם לא חיוב קנין האשה אלא שעיקר לאו זה הוא להזהיר שלא לבא על האשה שהיא אסורה לבועל כגון א"א או כל שאר עריות שאם היה מקדשן הבועל לא היו תופסין בהן הקידושין. ועוד טען עליו שאם כדבריו א"כ לא יהא אסור אלא בארץ. באופן שדעתו נוטה לדעת בה"ג שמנה ולא תחטיא את הארץ אזהרה אחרת והחזיק בידו לומר דולא תזנה הוא אזהרה לב"ד או לאו מוסיף בא"י בשני וכל שלא יבא לטעם בפירוש כמו לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו כולם נמנין לאזהרות):