אלה המצות קצט

בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לט מתוך ההפכה. ולפי שיצחק ויעתר לנוכח אשתו שהיתה תפלה פרטית. אפשר דמפני כך יצא עשו. וידיו של יעקב אוחזת בעקב עשו. ונעשו סתם ידים שניות לטומאה. ורוח רעה שורה בלילה עליהם. וכשיוצא מבית הכסא ומבית הקברות. וכשנועל מנעליו ונוטל צפורניו וכשמגלח וכיוצא. ואפשר שאם לא היה מתפלל ודוחק את השעה והיה ממתין עד זמן המוגבל מאתו ית' עשו לא היה נולד. ואם היה מוכרח להיות נוצר מטעם זוהמתו של נחש כמ"ש במאמר הוסת אפשר היו ידיו של יעקב נקיות וטהורות מטומאה זו שנדבקה מעקב עשו. ויעקב שאמר הצילני נא מיד אחי. עת צרה שאני. ואפשר דלכך נצטער כמ"ש ויצר לו שהיה צריך להתפלל וענין מ"ש בחלום לא היה תפלה. אלא נדר שנדר אם יתן לו הי"ת כך יעשה כך. ולמדנו ממנו כי מי שעושה זכרונו לפניו ית' לא יאמר ה' אלהי עשה לי כך וכך. אלא ידור נדר. ויאמר אם תעשה לי כך אני נודר לעשות כך. ובזה אינו מחשיב עצמו. ואינו נותן מקום לקטרג עליו. לומר שאין ראוי שתקובל תפלתו שהרי אין זה מתפלל אלא נודר. ולזה אפשר דארז"ל על וידר יעקב נדר לאמר. לאמר לדורות שיהיו נודרין בעת צרה.. כלומר שלא יתפללו אל הוי"ה שיצילם. שא"כ יהיו נזכרין עונותיו. אבל באופן זה שנודר אין לו פ"פ למקטרג. ולכן נדר. והנודר בעת צרה אין לו התרה. כדי שלא ליתן פ"פ למקטרג לומר כמה ערום הוא איש זה כי בעודו בצרה נדר הרבה וכשעברה צרתו חזר בו והתיר נדרו. אף אתה חזור בך והחזירהו לצרתו. ומה שאמרו לעולם יתפלל אדם שלא יבא מדה זו עניות ואם יש לו חולה בתוך ביתו. יאמר בברכת החולים. ואם צריך לפרנסה יאמר בברכת השנים. וכיוצא. לא אמרו שישאל זה בלשון יחיד אלא יכלול אותו בכלל חולי ישראל ולעולם ישתתף איניש בהדי צבורא. ואל יבקש אדם להעלות זכרונו לפני המקום אלא בכללות ישראל. ולא כמ"ש הי"ת יתן לי כך. ומי יתן והיה לי כך. יהי רצון שיבא לי כך. כי כל דברים אלו מזכירין עונותיו של אדם. והם גורמין לו רעה ואם איש צדיק הוא ותקובל בקשתו קודם זמנו יארע לו כמ"ש ביצחק ואמרו על ר"ח בן דוסא שקבל רגל א' מהכס' שהיה מזומן לו לעוה"ב ודומה לו אך ורק בעת צרה ישאל שאלתו בלשון נדר ולא ידור כי אם דבר שיכול לקיים אותו אח"כ. אבל בבקשת מחילת