אלה המצות ר

עונותיו. אע"פ שאין לו לאדם להדמות לדוד הואיל ומצינו כי כל תפלותיו היו כך. ודאי יש להתפלל בלשון יחיד כי לב יודע מורת נפש. (ועימ"ש במצוה שס"ד). וכשהיה מתפלל להיות נצול מיד אויביו כוונת תפלתו היתה שלא יחטיאוהו והיא הצלת נפשו כאומרו הצילה נפשי משפת שקר. ונפשי נבהלה מאד. שובה ה' חלצה נפשי. פן יטרוף כאריה נפשי. ירדוף אויב נפשי. ורבים כאלה. ולהיות שהוא היה לבו חלל בקרבו. מה שאין כן שאר כל אדם מה טוב ומה נעים אם יזכה להתפלל בדמעה אשריו כי מובטח לו שתפלתו תקובל ברצון יען כך מקובל אצלינו, כי כל השערי' ננעלו ושערי דמעה לא ננעלו וסימניך והנה נער בוכה ותחמול עליו וגו'

אחר הדברים האלה הנאמרים באמת שמעתי דבת רבים ויהי העם כמתאוננים עלי היו כל תלונותם. אשר המה מלינים. ויביטו אחרי משה גם בני אדם גם בני איש. יראי ה' וחושבי שמו. חבל נחלתו ועמו. עלי יתלחשו לאמר מדוע ככה עשית. להיות נאה דורש ומזרז לאחרים להתפלל ברבים. ואתה לא כן נאה מקיים להתפלל תדיר עם הצבור ונמצאת מכשילן לעתיד לבוא. גם בניהם עליך יסמוכו. בקהל רב שלא להתפלל. ונמצא שם שמים מתחלל. לכן אז אמרתי זו היא עת לעשות לה'. ויכתב סרחוני. דכגון האי. מכסה פשעיו לא יצליח.. ועתה באתי במגילת ספר אכתוב עלי ובאלפי ישראל אודיע נאמנה כי לא אוכל להתעלם שנפשי יודעת מאד שהמכשלה הזאת יוצאה מחמתי. ולא כחוטא בהעלם חסרון ידיעתי כי ידעתי גם ידעתי אוזל לו אז יתהלל, רק קנאת ה' צבאות תעשה זאת לי בחושבי כי קלקלתי תקנתי וענתה בי צדקתי. כי הוא היודע ועד אהבתי מעון ביתו. ומקום משכן כבודו. ותפלתי זכה וקולי אל ה' אקרא תמות נפשי מות ישרים העומדים בבית ה' בלילות. משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואנחותי וסיבותי על הדבר הרע הזה. אשר אני עושה. ממנו יתברך לא נסתרו. ועל כי אין לאל ידי לתקנם. דטריחא לי מלתא ולא יכילנא. לבי חלל בקרבי. עת אזכור מאמרם ז"ל על פ' למי אוי למי אבוי. וכאלה רבות. אשר שם שמות. וזו רעה חולה. היא העולה. על מורשי לבבי. כי לא די צרתי בחובי. כי אם לשאת עלי את משא העם המתנצלים בי. ותולין קלא באילן שהוא אזוב ארץ ולכן כדי לצאת קצת ידי חובתי לא אתי תלין משוגתי. כי האמת והצדק אהבתי ובזאת יתהלל המתהלל. החכם יהיה