אלה המצות קצח

זמן קבוע. ולכן להיות שלפי האמת תפקדנו לבקרים. גם לרגעים תבחננו אם השעה ראויה. אם ראויה והגיע זמנה בלי תפלה יקבל את מבוקשו. ואם עדיין לא הגיעה לו השעה שעת הרצון ומוגבל מאתו ית'. הואיל ורצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע יאכילהו פגה. או יטריח כביכול את רצון קונו. ואם אינו ראוי ודאי תפלתו אינה נשמעת. דהרי זה דומה למלך שהוא משלם שכר טוב לעבדיו כיד המלך בריוח ולא בצמצום הרי שיבא א' מעבדיו לבקש ממנו שכר עבודתו. או יותר משכר עבודתו. אין כאן ספק שהמלך יהיה כועס עליו. ולא יתן לו שאלתו. כי אמור יאמר לו על מה אתה בא לשאול. וידי פתוחה לשלם לאיש כמעשיו. ולא מפני זה יקרא המלך מלך אכזרי. דהרי כל רואיו יכירוהו ויודעים בו שאינו מקפח שכר עבדיו לשלם להם יותר מכדי פעולתם. אם כן לזה לפי ששאל שלא כהוגן נמנע ממנו השאלה אשר שאל. ולכן הואיל והוא ית' עיניו משוטטות בכל הארץ לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אין לו לבקש לצורך עצמו בלבד. כי זה יהיה גורם שיהיה פנקסו פתוח. לראות אם הדין נותן שתנתן לו שאלתו ובקשתו. וגורם שמזכירין לו כל עונותיו כמ"ש בפרק הרואה ג"ד מזכירין עונותיו של אדם. ואחת מהנה הוא עיון תפלה דהיינו מי שמתפלל בכוונה ומצפה שבשביל כוונתו תהא מקובלת תפלתו. ותנתן לו שאלתו. דהנה אותה תפלה נלקחת מהשר המלאך הממונה על כל התפלות. ומוליכה לפני ב"ד העליון לדון עליה. ושם מזכירין כל עונותיו. ולפעמים הזכרת כל עונותיו היא גרמא שתנתן לו בקשתו לרעתו. והתפלה בלא כוונה כלל כמעט יפה ממנה. לפי שאינה פועלת לא טוב ולא רע אלא נדחת. וכל זה אינו אלא דוקא בתפלת היחיד דהיינו שמתפלל על עצמו בלבד אבל המתפלל עם הצבור. דהיינו על המרובים אין מקום להזכרת עונותיו. ועל כן אנשי כנסת הגדולה תקנו כל נוסח התפלות בלשון רבים. ולדעתי להנאת עצמי אני דורש ומפרש דרז"ל במ"ש לעולם לשתתף איניש נפשיה בהדי צבורא. כי תפלת צבור אינה נמאסת. וכמו כן תחת סוג זה יהיה אצלי בלי ספק תפלה הנעשת בשביל הרבים. ושם הארכתי להוכיח. דלא מצינו שאברהם עם היות שאמר לו הקב"ה שכרך הרבה מאד שבקש על עצמו כלום. ובתפלתו על סדום לא בקש על הצלת לוט. עם היות שאהבתו היתה נאמנת לו וסכן את עצמו במלחמת המלכים בעבורו. ולזה הודיע הכתוב. ויהי