אלה המצות קצז

ומספיק לנו קצת מצרכינו כי תנאי כל העבודה רבו כמו רבו ובפרט מן הפרט עבודת התפלה כדי שלא תחזור ריקם צריכה תנאים מרובים שיתפללו אליו דרך ארצם ביחוד הנצרך שעליו נאמר בטחון יקראני ואענהו וגו' ומי יאמר זכיתי לבבי לדעת את ה' הוא האלהים בידיעה הפרטית הנצרכת לעבוד עבודתו ושמירת דתו בתוך ביתו המקום אשר אמר ה' לשכון בערפל ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם. אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. כי שם שם נטע אהלי אפדנו וצמצם שכינתו בעבור אהבתו לקהל עדתו כי להיותם מרובים אין תפלתם נמאסת כמ"ש הן אל כביר לא ימאס. וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי ובפרט שעתה בעונותינו בגלותינו זה לא נשאר לנו לפני ה' בלתי אם גויתינו ונשלמה פרים שפתינו ואין נחת לפני המקום כאותה שעה שישראל מתכנסים ובאים לפניו מזוינים במצותיו ומהללים ומיחדים את שם כבוד מלכותו שיתברך בפה כל חי תמיד וברוב עם הדרת מלך כי כבר ידעת משל המרגלית שאינו דומה מרובים העושים את המצוה למעטים שעושים אותה ולעולם ההתחברות אל המרובים בדבר העבודה ושאר המצות מסוגל מאליו והחי יתן אל לבו ואם לא ע"פ ההכרח הגדול אל יבטל עצמו מלהתפלל עם הצבור פוק חזי מ"ש רבי פנחס בירושלמי הנז"ל המתפלל בבה"כ כאלו מקריב מנחה טהורה וכו' עי"ש. גם מאמר רבי ירמיה על פסוק דרשו ה' בהמצאו היכן הוא מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות א"ר ולא עוד אלא שהקב"ה עומד על גבם. שנאמר אלהים נצב בעדת אל. ולכן אפילו על צד ההכרח לפחות יתפלל בשעה שהצבור מתפללין

ובמאמר תפלה למשה שכתבתי לעצמי הארכתי להוכיח במה דמוסכם אצלינו שאין לאדם להתפלל ולבקש שום דבר הצריך לו. מטעם שהכל יודעים שהי"ת אינו מקפח שכר כל בריה. ולפיכך בכל יום תמיד יושב ודן את כל העולם. כמ"ש ותפקדנו לבקרים. ואשר המצא ימצא שראוי לקבל חסדו וטובו אינו מונע טוב מבעליו. וכמו כן אינו וותרן לגמול חסד עם מי שאינו ראוי. ולכן האיש הישראלי הבא לבקש מאתו ית' איזה דבר פרטי לא ימנע אם ראוי הוא. או אינו ראוי. ואם ראוי הוא. אחד משנים יהיה. או השעה ראויה. או אינה ראויה. כי לא מזל יום גורם. אלא מזל שעה גורם. היינו לומר שלכל זמן ועת לכל חפץ