אלה המצות קצו

עבודה. כי ודאי מי שהוא בצער וצרה יצעק ויתפלל לאלהים העונה אותו בעת צרתו והעיקר אצלינו הוא מש"ה היערוך שועך לא בצר ולעולם יקדים אדם תפלה לצרה וזו היא בכל יום כי לא ידע אם למחר. תבוא. וכמו שקרבני התמידים היו בכל יום תמיד ערב ובקר וצהרים כך תיקנו לנו להתפלל באותן הזמנים עצמן תפלת ערבית. שחרית. מנחה. ובפ' אין עומדין אר"א גדולה תפלה יותר ממעשים טובים וכו' ואר"א גדולה תפלה יותר מן הקרבנות וכו'. ואמרו עוד גדולה תפלה ששוה כקטרת וכו' ולפיכך עשאום ישראל שלשתן קבע ונתחייבו בהן ובזירוז זמנם כמו הקרבנות ולא יעבור תפלת שחרית מהנץ החמה עד סוף שעה רביעית ותפלת מנחה משש שעות ומחצה עד הערב ותפלת ערבית כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר ואנשי כנסת הגדולה סדרו נוסח התפלות בל' צח כסדר שהן סדורות היום בפי כל ישראל ואפילו בפי התינוקות הן שגורות ודבר שהשכל מחייב שלא יקדים אדם שום דבר מעסקיו או עסקי בשר ודם לעסקי עבודת שמים. אלא יקום בזריזות נמרץ לעבודת אדון כל הארץ אשר אנו עובדי' אותו במה שאנו שואלים ממנו ומאתו שיענה אותנו בעת צרה וישמע תפלתינו לתת לנו כל צרכינו אם כן מאחר שסוף כל סוף עסקי שמים הם דברים שאנו נצרכים להם להנאתינו ולטובתינו מי הוא זה ואיזה הוא שיניח את הודאי וילך אל הספק כי מהאדון אשר אנו מבקשים עיניו פתוחות אל תחנת עבדיו לשמוע אליהם בכל קראם אליו ולא ימנע טוב להולכים בתמים ומשכימים לפתחו והוא נתן ונותן ויתן בעין יפה לכל איש ואיש די צורך פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה. כאשר עם לבבו שלם בפרישת כפיו אל התפלה והתחנה כי יש רבים שיתפללו אמנם ותהי יראתם אותו ית' מצות אנשים מלומדה ולטעם זה לפעמים יעשו ולפעמים לא יעשו. ואפילו באותן פעם שיעשו יהיו מאותם שנאמר עליהם בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני ובעבודת הבורא העיקר הוא כוונת הלב למי שהלב רואה כמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו לאי"בא ועובדא דרבי חנינא בן דוסא המובא בירושלמי דברכות יוכיח עד היכן כונת הלב תגיע. וממה שעלתה לו ולחברבר שנשכו. לרבים תודיע כי רצון יראיו יעשה וש"י ויושיעם. ומאחר שכן אל תתמה על החפץ שאנו צועקים ואין אנו נענים כפי הנשאל ומבוקש כי אנחנו ג"כ אין עבודתינו כפי הנדרש מאת הדורש את שלום עמו ומצד רחמיו דוקא הוא מה שעונה אותנו בעת צרתינו