אלה המצות קצד

תורה וכענין שאמרו ז"ל שפרוטה של רבית מכלה כמה אוצרות של ממון שבא זה ואבד את זה כמש"ל במצות שמ"ג עי"ש)

תל (עשה קפ) לברך ברכת המזון אחר אכילת הלחם כדי שביעה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וגו'. (וסתם לחם. הוא הפת שנעשה מחטה ושעורה שבכלל החטה היא הכוסמת. ובכלל השעורה הוא השבולת שועל ושיפון. ושיעור שביעה זו. האמת שאין לה שיעור שוה בכל אדם. כי הצדיק אוכל לשובע נפשו. דהיינו כדי מחייתו. ומתרצה באכילה מועטת: ובטן רשעים לא תמלא. אמנם באשר כל ישראל קדושים וצדיקים הם. דקדקו על עצמם עד כזית ועד כביצה. והם שיערו שמדאורייתא באכילת כביצה לבד מיתבא דעתיה דאיניש. וכשאכלו שיעור כביצה. נתחייבו לברך ברכת המזון. אפי' שנסתפקו בברכתו. אמנם בפחות מכביצה מברכין ודאי בתחלה ובסוף. אך כשנסתפקו אם ברכו ברכת המזון או לא ברכו אינן רוצים להכשל בברכה לבטלה שעונשה חמור לפי שהיא תחת סוג לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא לכך אמרו שספק ברכות כאלו אזלינן בהו להקל שלא לברכם. מאחר שהעיקר חסר. שלא אכל כדי שביעת מזון. עיקר ברכת הזן משה תקן אותה לישראל וכן יהושע תקן ברכת הארץ ושלמה תקן בונה ירושלים. ונוסחם הוא כנוסח כל הברכות שתיקן אותם עזרא ובית דינו הנקראים אנשי כנסת הגדולה שאין לנו רשות להוסיף ולגרוע בנוסח שלהם וכל המשנה ידו על התחתונה ואינו אלא טועה. ברכת המוציא ושאר הברכות הקודמות לאכילת איזה דבר כבר ידעת כי הן דבר שהשכל מחייבן לפי שהוא כנטילת הרשות מבעל הבית הוא אדון כל הארץ ואין רשות לאדם ליהנות מן העה"ז בלא ברכה ולכך לא הוצרכה התורה לצוות לנו על זה דאתיא מק"ו אם כשהוא שבע חייב לברך כ"ש כשהוא רעב ולכן על דבר שיש בו הנאה לגוף תקנו ברכה הראויה לו מלפניה ומלאחריה כאדם המחזיק טובה לחבירו שאכל משלו ולכן הזהר במילי דברכות כי בהם תזכה להמשיך עליך ברכת אל שדי אשר כל ישעו וחפצו הוא להריק לך ברכה עד בלי די ואם ח"ו אין אתה נותן לו מקום באמצעות התעוררות הברכות בעבור יברכך ה' נמצאת ח"ו מבטל רצונו הטוב שהוא להטיב עם בריותיו ונמצאת חלילה מביא עליך קללה ולא ברכה משא"כ אם תברכהו ותעשה רצונו גם ברוך תהיה כי זו היא ברכתו. וזהו הנחת רוח שיש בידך לעשות לו. למלאות רצונו.