אלה המצות קצג

ודאית אצלינו. ולא עוד אלא אם פרש זמרי והרגו פנחס היה נהרג עליו נהפך זמרי והרגו לפנחס. אין נהרג עליו שהרי רודף הוה. כי מאחר שפרש דינו מסור לשמים שהוא יודע המחשבות ולאיש אשר אלה לו אוי לו כי נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה וגו' שהרי על ע"ז וגילוי עריות הנגעים באים כאשר הנסיון מוכיח בכל אותם שהלכו בשרירות לבם למלאות תאותם הבהמית. שנתמלאו בנגעים ואלות וקללות מכח הארס של נחש שבה הנדבק בגוף הבועלה והולך אחריה פתאום כשור אל טבח יבא וכעכס אל מוסר אויל עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא ועתה התורה מכרזת על הבנים בניה דברים של טעם שישמעו לאמריה אמרי בינה וישמרו מצותיה ויחיו ימים רבים כימי השמים על הארץ

עקב

יש בה ח' מצות ששה עשין וב' לאוין

תכח (ל"ת רמט) שלא ליהנות מציפוי ותכשיטין שיקשטו בהן לע"ז שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם. (ואע"פ שהע"ז עצמה אינה אסורה בהנאה לפי שהיתה מדבר שאין בו תפיסת יד כגון ההרים שנאמר בהן אלהיהם על ההרים ולא הרים אלהיהם וכן האילנות והבהמה שלא נאסרו בהנאה עכ"ז הציפוי והתכשיטין שעליהם אסורין בהנאה בכל שהו)

תכט (ל"ת רנ) שלא נדביק ונחבר שום דבר מע"ז ומשמשי' ותקרובת שלה וכל מה שיוחס אליה כדי ליהנות ממנו שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך. (וכבר ביארו שהמבשל בעצי אשרה לוקה שתים א' משום לא תביא תועבה. וא' משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ששני עניינים הם אחד המכניס דבר ע"ז ברשותו כדי ליהנות בו. וא' הנהנה בו. ואע"פ ששניהם עיקר אחד להם שהיא ההנאה מ"מ מכיון שיהנה ילקה שתים כמו כהן גדול שבעל אלמנה שלוקה שתים במ"ש לך במצות רע"ג עי"ש. ותחת סוג לאו זה דרשו ז"ל כל שתיעבתי לך לא תביא אל ביתך כגון ממון של גזל וחמס או רבית שעל כלם נאמר והיית חרם כמוהו. ואין ברכת אל שדי מצויה בממון שאסרה