אלה המצות קפח

הנפש. והחקירה בעיון להבנת הדברים בשורש הם הבנים אשר פריו יתן בעתו וגו' כל אחד לפי הרחבת שכלו ובלבד שיכוין לבו לשמים כי תכלית הגוף והנפש הוא הפרי היוצא ממנו כי לימוד בלי הבנה יתנו לו שכר. אבל ידמה לסריס שאינו עושה פירות וממילא משמע כי גוף בלא נפש ונפש בלא גוף כל אחד לבדו והיו כלא היו. שמענה ואתה דע לך כי לתכלית זה נתעוררתי לאסוף לי ולך מכל המחנות סדר נכון זה למנין המצו' כדי שנתעסק בו פחות משע' אחת משעות הפנאי שיש ביום ולתכלית זה חלקתיו לימי השבוע כמ"ש בהקדמתי למען תלמוד לעשות ככל הכתוב בו מתורת ה' תמימה ויספיק זה לגרסא בעלמא לתלמידים המתחילין. ולבעלי בתים היראים אשר חשקה נפשם בתורה. ואזכה בעבורם גם אני להיות מזכה את היחידים הרבים שיקבעו בביתם לימודם בו פחות מחצי שעה ביום אחר שיורגלו בו. ובעיני שכל הירא את דבר ה'. ישית לבו להרגיל עצמו בקריאתם ומסברם למען תהיה תורת ה' בפינו אמת. וה' אלהים אמת ינחנו בדרך אמת):

תכ (עשה קעה) לקרוא קריאת שמע ערבית ושחרית. שנאמר ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. (כי מכח קריאתה שני פעמים ביום הרי האדם מקבל עליו עול מלכות שמים ביחוד שמו הגדול ביום ובלילה. והיו הדברים האלה לזכרון בין עיניו. ואם ישים אליו לבו בכונה הנצרכת. השכל מחייב שלא במהרה הוא חוטא. כי זכור יזכור מה שהוציא מפיו וכיוון בלבו. כי יש אלוה אחד בעולם. וכי הוא מושל ומשגיח בעליונים ובתחתונים. ועיניו ולבו כל היום תמיד על ישראל עם קרובו בנו בכורו. ומקדים ובורא להם רפואה קודם שיביא המכה. א"כ איך ימלאנו לבו לחטוא חלילה. (ודע כי היה מקום למנות הק"ש שביום מצוה א' והק"ש שבלילה למצוה אחרת מאחר שזו אינה מעכבת את זו וזמנה של זו אינה של זו. אמנם דעת הרמב"ם אינו אלא בתפילין)

תכא (עשה קעו) להניח תפילין של יד שנאמר וקשרתם לאות על ידך. (והרמב"ם ז"ל הפך סדר הפסוק להורות לך שהן שתי מצות מאחר שתפלה של יד אינה מעכבת את של ראש ושל ראש אינה מעכבת את של יד לשתי מצות יחשבו ולכך הקדים ומנה של יד תחלה: