אלה המצות קפג

אומה שולטת בהם כל זמן שעוסקין בתורה ובמצות כמו שהיה שבט לוי בדור ההוא ודוק

תט (ל"ת רלט) שלא להרוג למי שכבר עשה מעשה רע בעדים והתראה קודם שיעמוד הדין לפני ב"ד שנאמר ולא יומת הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט. ואפי' ב"ד הגדול שראו לאחד שהרג או נאף אין בידם להורגו עד שיעמדו לפני ב"ד אחר ויעידו בפניהם והב"ד השני ישפטו הם ועל פיהם יהיה דבר המשפט. הן למות הן לחיים. ולא זולת. כי יהיה נדון העושה זאת כהורג נפש נקי. חוץ מרודף אחר חבירו להורגו או אחר הנערה המאורשה והזהירוהו ולא רצה להמנע שאז אפילו שלא קבל התראה חייבים להורגו כמבואר במצוה תקכ"א ות"ר)

תי (עשה קעא) להוציא מכה נפש בשגגה מעירו לעיר מקלט שנאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו

תיא (ל"ת רמ) שלא יהיה העד טוען ומדבר דברים אחר שהעיד עדותו לא לזכות ולא לחובה שנאמר ועד אחד לא יענה בנפש למות,. (אלא יעיד וישתוק. כי לדיינים נוגע שידונו על פי עדותו כפי מה שיראה להם. לזה אמרו כי אין עד נעשה דיין. משום דהוי כנוגע בעדותו. שלא יוזם ויתחייב. ואזהרה זו היא לבד בדיני נפשות אבל בדיני ממונות יש לעד ללמד זכות או חובה. אך לא ימנה מן הדיינים בדבר שצריך עדים מדאורייתא אבל בקיום שטרות וכיוצא שהוא מדבריהם עד נעשה דיין) ועמש"ל מצוה ע"ה

תיב (ל"ת רמא) שלא ליקח כופר נפש ההורג במזיד די לפוטרו מן המיתה ואפילו שיתן כל ממון שבעולם שנאמר ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות

תיג (ל"ת רמב) שלא ליקח כופר מההורג בשוגג כדי לפוטרו מן הגלות שנאמר ולא תקחו כופר לנוס מל עיר מקלטו. והטעם ברור ופשוט בשניה' שאם תותר הרצועה ליקח כופר נפש או כופר גלות ועתה מרצחים כל העשיר מחבירו יקום עליו ויהרגנו ואח"כ יפטר בנתינת הכופר ואז היה נמצא העולם בטל נגד רצון בוראו יתברך שמו לעולם ועד.