אלה המצות קפב

בדברי קבלת התורה שנאמר איש כי ידור נדר לה' וגו'

תז (ל"ת רלח) שלא לעבור ולשנות מה שנדר ונתחייב בו האדם מכח דיבורו אע"פ שהוא בלא שבועה שנאמר לא יחל דברו. (ואלו הן הנדרים כמו שיאמר אדם כשיהיה כך פירות העולם אסורין עלי או כשאעשה כך פירות מדינה זו אסורין עלי וכדומה חייב לקיים נדרו ולא יעשה הוא דבריו חולין אבל אחרים מוחלין לו): ועיין לקמן במצות תקע"ה מחשבון הכללי במה שנצטוינו בו לקיים כל מה שיצא מפינו מנדר או נדבה או אחד משאר נדרים שנאמר מוצא שפתיך תשמור ובמצות אלו נחלקל הראשונים. הרמב"ן ז"ל מנה מצוה לקיים נדרי ביטוי מצוה א'. ולקיים נדר או נדבה קרבן וכיוצא בה מצוה א'. והרמב"ם ז"ל כלל שתיהן מצוה אח'. הרמב"ן לא מנה לדון בדין הפרת נדרים וטען לפי שאינה מצוה הכרחית מוטלת עלינו. אלא שאם באה ללחל דבריה. יהיה עפ"י האב או הבעל. והרמב"ם ז"ל מונה אותם בפני עצמה. וראיותיהם ה"ה כתובות על ספר הישר במגלת אסתר דצ"ד ע"ב מערכה מול מערכה. ערוכה בכל ושמורה י

, מסעי

יש בה ששה מצות ב' עשין וד' לאוין

תח (עשה קע) לתת ללוים ערים לשבת כי אין להם חלק ונחלה בארץ שנאמר צו אח בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחותם ערים לשבת. (ואלו הן ערי מקלט אמנם היו מהן מיוחדות לכך שהיו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת ולא היה נותן שכר הבית ושאר הערים שלא היו מיוחדות לא היו קולטות אלא לדעת והיה נותן שכר הבית)

ודע דאחד מהטעמים שלא היה לשבט לוי חלק בארץ היינו לפי שלא היו משועבדים בחומר ובלבנים. וזכו בערי מגרש ובערי מקלט. לפי שהיו נקלטים בתוך מצרים. ולא היו מניחים אותם לצאת משם. כמו שמצינו שאמר אהרן למשה כשהיה מביא אשתו ובניו למצרים על הראשונים אנו מצטערים וכו' אעפ"י שלא היו משעובדים. דהנה לא זכו בארץ אלא מי שנשתעב' במצרים. ודוק בזה ודעהו דהורה לנו בזה דמי שהם עבדיו של מקום הם בני חורין ואין