אלה המצות יח

נמנין היה עולה המספר לאין קץ. שמה שלא שכחו הוא יותר ממה ששכחו. (אך בזאת יאות לנו למנות כל אותם שנאמר עליהם בפירוש שהן מגופי תורה: כגון ערות הבת שלמדוה מג"ש שבאה במנין הכללי מקצ"ה וכן אותה של קמ"ד שאמרו בכריתות אל תהא ג"ש קלה בעיניך שהרי פגול מגופי תורה ולא למדנו הכתוב כי אם מג"ש ויליף עון עון מנותר כתיב הכא עונה תשא וכתיב התם ואוכליו עונו ישא מה להלן כרת אף כאן כרת. ודומה להן ראוי למנותן כי דבר הנלמד בג"ש דבר תורה ממש הוא וסוקלין על ידו ומביאין קרבן על שגגתו ככל הדברים המפורשים בתורה, ואם תראה דלפעמים קרו להו דברי סופרים או דרבנן כגון כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש רצונם לומר על אותו דבר שאילולי שקבלו סופרים פירושו מסיני לא היו מבינים אותו ולא (פחות) היו מפרשין אותו כך כמ"ש מרנא הכ"מ בריש ה"א עי"ש נמצא דלכך ראוי למנות כל אותן שכתבו בפירוש שהן מגופי תורה אך לא זולתן. ויש חולקין בדבר אמנם הרשב"ץ ז"ל מסכים לזה). ותחת סוג השורש הזה נכנס שאין ראוי למנות כל הנלמד מרבוי דקרא. כגון כבד את אביך לרבות אשת אביך בחיי אביך ואת אמך לרבות בעל אמך בח"א. וי"ו יתרה לרבות אחיך הגדול. ודומה לו את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח דאם באנו לחשבון ריבוי דאתים וגמים וואו מוסיף יעלה החשבון לאין מספר: (ובעה"ג מנה ריבוי את עיין עליו)

השרש השלישי שהמצות שנצטוו לפי שעה ולא נהגו לדורות כגון לקיחת הפסח מבעשור. והיו נכונים לג"י גם הצאן והבקר אל ירעו: ודומיהן. אין ראוי למנותן. (והטעם לפי שדרשו תורה צום לנו משה מורשה מה ירושה אין לה הפסק כך התורה והמצות וכו' והוא ז"ל ס"ל שכל שאינה נקשרת בזמן אעפ"י שנעדר הדבר ההוא תקרא מצוה לדורות מאחר שאילו היה בנמצא היינו חייבין בו כגון שימת המלך שמשנמשח דוד היתה המלוכה לדוד ולזרעו עד עולם עכ"ז תקרא מצוה לדורות ע"ד שאר הפרטי' שבמצוה ההיא. וכן נמי הריגת שבעה עממים ומחיית זרעו של עמלק כי בכל שעה שהם נמצאין ויהיה בידינו אנו מצווין באבודם ואעפ"י שבאבודם