אלה המצות יז

הקדמתו בשורש הזה. ועם היות שבערבי פסחים דקי"ז רבו הדעות שמרע"ה אמרו. כמו שהודה הרב במ"א ז"ל להרמב"ן ז"ל. עכ"ז אף הוא יצא כמנהגו לישע הרמב"ם ז"ל. וכתב שלא מפני זה שמשה אמרו. נאמר שיהא מן התורה מאחר שהציווי לא בא בתורה וגם רז"ל לא הסכימו עליו שהוא דאורייתא. ופוק חזי כמה וכמה דברים שעשה ותיקן לנו משה רבינו. ולא מפני כך מצאנו ראינו שיאמרו לנו רבותינו היות' של תורה. וכבר השריש לנו הרמב"ם ז"ל בשה"ב כי כל הענפים שיתחדשו ויצאו מן השרשים תרי"ג שנאמרו למ"ב. אפילו שיהיה הוא בעצמו המוציאם. אין לנו להביאם בחשבון. ול דעת הישר מסכים שההלל אינו אלא דרבנן. ולפי דעת בה"ג ז' שהביא במנינו מצות דרבנן. ראוי והגון לו שימנה את ההלל בראש כולם

ודעת קדושים תמצא להקדוש הרמב"ן ז"ל שעם היות שהוא ז"ל לא הביא בחשבונו ההלל. מכל מקום מגלה כל לבו שהיא מצות עשה מן התורה להללו כשיעשה עמנו אות לטובה. וסמך ראשו ורובו במה שכתוב בתורה הוא תהלתך, וגם בקרא דכתיב קדש הלולים לה' שר"ל שכשתגדל שמחתנו נהללו בפינו באופן שתפס במושלם שההלל משה אמרו והוא של תורה. וראוי לבוא למנין כפי דעת הרוב בנין שדברו בענין בפ"ב דפסחים כאמור

והרב הרשב"ץ בעל זוהרי חמה ז"ל ס"ל. שהגם שנאמר שהוא מן התורה. לא ימנה. כפי מש"ל שכל זמן שהוא חלק מחלקי מצות השמחה שנצטווינו לשמוח ברגלים. כמ"ש וביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם בחצוצרות ותהיה השמחה בפה ובכלי. כדי לבסומי קלא. כמ"ש בערכין מנין לעיקר שירה מן התורה מהכא תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב. איזוהי עבודה שהיא בשמחה הוי אומר זו שירה עי"ש. כי לפי שעה די לך בהערה זו ולאידך פירושה זיל גמור הלוא בספרתם

השורש השני שאין למנות כל מה שלמדין באחת בהי"ג מדות. שהרי אמרו רז"ל שבימי אבלו שר מרע"ה נשתכחו אלף ות"ש ג"ש וק"ו ואם היו אלו