אלה המצות קעז

שהן מ"ג ביצים וחומש ביצה וכן למצה. ומתנה זו אחת מהכ"ד מתנות שנתן הי"ת למשרתיו הכהנים העוסקים בעבודתו תמיד א חטאת בהמה. ב חטאת העוף. ג אשם ודאי. ד אשם תלוי. ה זבחי שלמי צבור. ו לוג שמן של מצורע. ז מותר העומר. ח שתי הלחם. ט לחם הפנים. י שיירי מנחות. אלו הן עשר מתנות שבמקדש היו צריכין לאכלם. ואלו הן ארבעה בירושלים. א הבכור. ב והבכורים. ג המורם מתודה ושלמים ואיל נזיר ד ועורות קדשים. ועוד עשרה בגבולין. א תרומה. ב תרומת מעשר. ג חלה. ד פדיון הבן. ה פדיון חמור. ו ראשית הגז. ז הזרוע ולחיים וקיבה. ח שדה אחוזה. ט שדה חרמים. י גזל הגר

שפו (עשה קנד) להטיל ציצית בבגד שיש לו ארבעה כנפים או יותר שנאמר ועשו להם ציצית וגו'. (ונאמר גדילים תעשה לך על ארבע (כנפות כסותך אשר תכסה בה. למען תזכרו ועשיתם כי הזכרון מביא לידי מעשה ואין לך דבר מועיל יותר לזכירה כי אם הדבר שהוא תמיד בין עיניו כמו הציצית שנרמז בו התרי"ג מצות בצירוף השמנה חוטין שבו והחמשה קשרים הנעשים בו. ועמש"ל במצות שע"ח ממספר הכללי ובהקדמה שניה

שפז (ל"ת רלג) שלא לתור אחר מחשבות הרעות שהלב מחשב הפך מה שהתורה מחייבת ולא אחרי ראות העין שרואה וחומד תאות גשמיות שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם

(כי לבא ועינא תרי סרסורי דעבירה הם. ועל זה אמרו אחרי לבבכם זו מינות. שעליו אמר הנביא למען תפוש אט בית ישראל בלבם. שאפילו במחשבה בלבד נעשה אדם רשע גמור לפני המקום מה שאין כן בשאר מצות. שעם היות שהמחשבות הרעות בהם. הן אבות הטומאה. אמנם בניהם אשר יולידו הם המעשים. ואם ימות האדם טרם יוליד שוב אין זכר ממנו כן הדבר אם חשב אדם לעשות עבירה. וכבש את יצר מחשבות לבו ולא עשאה. הרי אותה המחשבה היתה כנפל טמון וכעולל לא ראה מאורות מימיו כי לא יצאת לאויר העולם ובזה יזכה כי לא יהיה נגרר אחר אותה המחשבה מאחר שלא באה לידי פועל. רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן יהיה עם לבבך דבר בליעל וגו'. מחשבה זרה בענין