אלה המצות קע

שמו (ל"ת רכא) שלא ינתן שמן בקרבן הסוטה שנאמר והביא את קרבנה וגו' לא יצוק עליה שמן

שסז (ל"ת רכב) שלא יושם לבונה בקרבן הנזכר שנא' ולא יתן עליה לבונה

שסח (ל"ת רכג) שלא ישתה הנזיר יין ושכר היוצא מן הגפן שנאמר מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה וגו'

שסט (ל"ת רכד) שלא יאכל הנזיר ענבים לחים שנא' וענבים לחים. לא יאכל

שע (ל"ת רכה) שלא יאכל הנזיר צמוקים שנא' וענבים לחים ויבשים לא יאכל,

שעא (ל"ת רכ"ו) שלא יאכל הנזיר גרעיני הענבים הנקראים חרצנים שנאמר מחרצנים. לא יאכל

שעב (ל"ת רכז) שלא יאכל קליפת הענבים הנקראת זג שנאמר מחרצנים ועד וג לא יאכל

שעב (ל"ת רכח) שלא יגלח הנזיר אפילו שערה אחת כל ימי נזירותו שנאמר תער לא יעבור על ראשו. (והמגלח לוקה כמו המתגלח אפי' שלא גלח אלא שער אחד)

שעד (עשה קמו) שיגדל הנזיר שער ראשו כל ימי נזרו בקדושה שנאמר גדל פרע שער ראשו

שעה (ל"ת רכט) שלא יכנס הנזיר באהל המת שנאמר ועל נפש מת לא יבא

שעו (ל"ת רל) שלא יטמא הנזיר למת כל עיקר שנאמר לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם. ענין הנזירות הוא שרצה הקב"ה לזכות את ישראל בכתר של קדושה שמדרגתה היא כמדרגת כהן גדול. כי הרי זה נקרא קדוש ונזר אלהיו על ראשו. ורובן של דברים שנצטוה הכ"ג. נצטוה הנזיר ונאסר בשלשה מינים. דהיינו בטומאה ובתגלחת. ובכל. היוצא מגפן היין. כי הטהרה מביא לידי קדושה וגידול השער מורה הכנעה ותשובה. והרחקת היין מורה פרישות. דלך לך אמרי' נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. והואיל והאדם נברא מן העליונים כדי שימשך בשכלו ודעתו למעלה להדמות להם. ומן התחתונים כי רצה הוא ית' בחבור זה שיפעל האדם בבחירה ורצון ויעלה קילוסו. יחודו. וקדושתו. מלמטה ג"כ. ואי אפשר זה אלא בתתו לגוף מה שראוי