אלה המצות קסט

והוא שטן הוא יצה"ר. הוא מלאך המות. וכאשר יכיר החוטא בעצמו את אשר עוותו ויתחרט ודאי יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו ולכן ראוי שיגמור בלבו ובמחשבתו שלא לשוב עוד לכסלה. פן יהיה ח"ו ככלב שב על קיאו.. ואז יתודה כל ימיו בשוכבו ובקומו כי לא ידע עת מותו ויאמר אנא ה' חטאתי עויתי פשעתי וכך וכך עשיתי שר"ל שיפרט העונות והחטאים והפשעים שעשה. המעטים הם אם רבים. הקלים הם אם חמורים. כאשר יהיו בינו למקום בעזיבת החטא והודאתו. ובושתו. יהיה לבו בטוח. שגם השם יעביר חטאתו ולא ימות לשחת וזהו הנקרא וידוי דברים. אמנם עכ"פ צריך שיגדיל תשובת העבודה. כפי מה שלבו יודע בכובד המרידה. כי זו היא הנקראת תשובת המשקל. שכל בעל שכל יכול לשער בדעתו ויחייבהו כי לא ישוה תשובת מברך את השם שהוא בסקילה. לתשובת מקלל את הדיינים בשם שהוא במלקות אחת ושתים. וכן על פי דרך זה מי שהתמיד בעבירה אחת. למי שיצרו אנסו ולא עשאה כי אם פעם אחת ופוק חזי דוד מלך ישראל עם היות לפי הפשט שההמון סובר. שחטא. גם עיניהם הרואות שהי"ת אמר לו ע"י נביא גם ה' העביר חטאתך לא תמות ועכ"ז הוא עליו השלום לא שלו ולא שקט ולא נח. כמ"ש וחטאתי נגדי תמיד וצער עצמו על היין. כמ"ש ושקווי בבכי מסכתי. והתענה מה שלא נצטווה. כמ"ש ענתי בצום נפשי. וכיוצא בזה כנראה ממזמוריו האלהיים. אם כן כל אחד ידון ק"ו בעצמו ולבבו יבין ושב ורפא לו. ויקח התרופה כפי החולי. ואל ישע בדברי שקר אשר בפי ההמון כי לא ידעו מה הוא. וכמו שהאדם לא יתרפא מתחלואי גופו כי אם מרופא מומחה ובקי. כך לרפואת נפשו לא יתרפא כי אם מחכמי האמת והצדק. המומחים ובקיאי' על פי הקבלה. שקבלו רפואות כל מכת חלל שבנפש. הלוא בספרתם שהם אמרו והם אמרו שעל עבירות שבין אדם לחבירו. אין הוידוי מועיל לו. ואין יום הכפורים מכפר. עד שירצה את חבירו ואזי על מה שבחטאות האדם המרה רצון קונו שצוהו על הונאתו ועל גזלתו. כשיתרצה חבירו בארץ מתחת. בכח הוידוי שיתודה. יתרצה גם כן אלוה ממעל

שסה (עשה קמה) להביא האשה הסוטה אל הכהן שיעשה לה כמשפט הכתוב בפרשה שנאמר והביא האיש את אשתו אל הכהן וגו':