אלה המצות טז

הקדמה

אלו הם הי"ד שרשים שהקדים הרמב"ם ז"ל למנין המצו' וקצת מדעות החולקין עליו בקיצור האפשרי

השורש האחד שלא יבואו למנין בכלל התרי"ג מצות אפילו אותן הצווים שנקראו כשם מצות דרבנן כגון נר חנוכה ומקרא מגילה נטילת ידים ועירובין ודומיהן וזהו מן הטעם שאמרו בתלמיד ערוך (מכות דכ"ג) תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני. שלשון זה מחייב שלא למנות בכלל נר חנוכה ומקרא מגילה שקבעום רז"ל בבית שני ודומה להן. (ועיין מש"ל בסוף הצעת השרשים)

ודע כי הגאון ר"ש קיירא בעל הלכות גדולות זללה"ה מנאן. ותפס עליו הרמב"ם ז"ל במושלם ועם היות שהרמב"ן זללה"ה בקש להצילו בכל יכלתו. סוף כל סוף הוא ז"ל בחשבונו לא הכניס מצות דרבנן אחרי אמרם ז"ל תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני

ועוד דע כי מה שנמנו למצות דרבנן חנוכה ומגילה ועירובין וכיוצא ולא נמנו גם כן למצות דרבנן איסור השניות בלאוין. ומאה ברכות בכל יום והלל ודומיהן בעשין. הטעם כעיקר הוא שאין למנות למצוה בפני עצמה. כל אותן הדברים שנתוספו במצוה אחרת. ורק יחשבו כחלק מחלקי המצוה ההיא. שאפילו במפורש בתורה אין ראוי למנות כל חלק בפני עצמו. כמבואר בשורש י"א והבאים אחריו. בשגם כל אותן המצות שאינם חלק ממצוה אחרת כמו שהן. מגילה. וחנוכה. ועירובין. ראויות הן שיהיו נקראין ונמנין לעצמן בשם מצות דרבנן

וע"ד גמר ההלל אודיעך שיש שלש דעות חלוקות זו מזו. הדעת הראשונה שהיא העיקרית אצלינו. הוא דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל שהוא מד"ס ואין למנותו למצוה דאורייתא כל עיקר עפ"י