אלה המצות קסח

וצדוק הדין כי הוא דין אמת ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו דוק והארך עד"ז. זה בפי' מה נאמר לפניך וכו' גם פ' הוידוי שהתחלנו בה אני מפרשה עד"ז. ועושה לה סמוכות. עם קרא דכתיב בתוכחות שבת"כ. והנשארים בכם ימקו בעונם. בארצות אויביהם ואף בעון אבותם אתם ימקו. והתודו את עונם. ואת עון אבותם. במעלם אשר מעלו בי דהיינו שלא שבו בתשובה בעת שהיו בחיים חייתם. רק בשעת מיתה. וזה מחמת שאף הלכו עמי בקרי. דוק בדקדוקים רבים. שיש בכתובים. ועל פי כתב יושר דברי אמת שכתבנו בחסדיו ית'. בפרט על גודל החסדים. לקבל את השבים. אף בשעת מיתה ובשעת קבלת היסורין. שהיה דומה לה. יומתק למי שיש לו חיך. דאין כאן תוספת וגרעון לא בדברי התורה ולא בדברי הנביאים. זו היא פרשתו של יחזקאל סי' ח"י שנתפרשה אצלי במכתב אחר ישוב כל כפל דבריה על האופן האמור דוק ותשכח בזוהר ח"ג דף קכ"ב ע"א דממנו למדתי הא והא דקמן כי טוב הוא דבשני מיני בעלי תשובה. הכתובים ההם דברו. א' הוא השב בעוד כחו בו. וא' הוא השב בשעת מיתה או יסורין. דעל שניהם כאח' באה הבטחתו ית' שאל ירך לב החוטא. ושוב ישוב כי ימינו פשוט' בכל עת וזמן לקבל שבים. עם היות דבר שלא יתכן דרך ה' רק מצד החסד שבו יתברך. יתכן ויתכן ככתוב שם ודעהו

ודע כי עיקר הוידוי הוא התחלת התשובה דהיינו להכיר האדם בעצמו שחטא. ושלא טוב עשה לפרוק את עול מלכות שמים מעל צוארו. בשום פרט מהפרטים בהם. כי באחד מהם שעבר בין בשוגג בין במזיד די ומספיק להיותו נקרא מורד ופורק עול ומשורת הדין באחת מאלה המצות שלא עשאם או שהמרה בהן חייב עצמו למיתה כמ"ש תורה הנפש החוטאת היא תמות. וכך היא דרכה של מלכותא דארעא. כי מי שימאן לשמור את מצות המלך בעשין או בלאוין אשר גזר. יהיה כמו שיהיה אופן ההעברה ידונו אותו במיתה קלה או חמורה. וסוף כל סוף לא יחיה ולא יאריך ימים ולפחות לא יקרא בשם עבדי המלך ונאמניו. ובעון האב ילקו הבנים וירדו מגדולתן בהיותן נקראים בני המורד במלך. ולא יועיל לו הודאת החטא ועזיבתו בשגם במלכות דרקיעא ממלך מלכי המלכים הקב"ה לא כך היא המדה והוא ברחמיו מתרצה במה שהאדם יכיר את הדבר הרע אשר עשה שקלקל לעצמו וקפח פרנסתו והמרה את כבודו בלא יועיל הוא יצרו הרע אשר בקרבו. כי אחריתו עדי אובד