אלה המצות קסז

המרובים. ועל כל פנים הנפש החוטאת היא תשא את עונה. ולפיכך חזר וכתב והשיב את אשמו בראשו. דוק והארך כי לדעתי טוב הוא לפשט רמז ודרש. מלבד סוד ה' ליראיו. דהא והא איתא בעניינו של גלגול וק"ל

כי הוא טעם מספיק למה שרז"ל הגדילו לדבר בכחה של תשובה. עד שאמרו דאפילו אם שב אדם בעת מיתתו. הקב"ה מקבל תשובתו שנאמר תשב אנוש עד דכא. עד דכדוכה של מות. דבאמת הדבר תמוה מאד. דלא די דקבלת התשובה בחיים חייתו. אינה אלא מצד החסד הפשוט. שרצה הקב"ה לזכות בו את ישראל. לקיים בו את העולם. כמ"ש אמרתי עולם חסד יבנה. דמי ראה כזאת ומי שמע כאלה. שהנפש החוטאת. בע"ז. וש"ד. וג"ע. דכמעט נראה לעין כל. שהוא מעוות שאינו יכול לתקן ועם כל זה הי"ת ברוב רחמיו. מתרצה ומתפייס בעזוב רשע דרכו. ואיש און מחשבותיו וגו'. והם ז"ל באו והוסיף על השמועה. פלא על פלא. כי הפליא ה' לעשות. שיקבל תשובתו. בעת אסיפת כחותיו. וביטול יצרו. שהרי זה עומד וגוסס. ואין יצרו תקפו. ואם כן איך ולמה תקובל תשובתו. אמנם כל זמן שהתחיל בתשובה. בעוד נשמה בו. ואח"כ כשחפץ הי"ת להטיב עמו. ולטובתו מגלגל אותו. כדי שישלים תשובתו. מתוודה הוא על ההוה ועבר. וכסדר הזה תקנו שיאמר בוידויו. או"א תבא לפניך תפלתנו. דהיינו על עצמינו. בהווה שאנו מתפללים עלינו. ואל תתעלם מתחנתינו. על אחרים. דהיינו גם מה שאנו מתחננים על אחרים. ועל העבר עלינו. דהיינו בגלגול אחר. שאין אנו עזי פנים וקשי עורף. ג"כ רמזו עם הכפל. עזות פנים על ההוה. וקשיות עורף על מה שעבר. לומר לפניך ה' אלהינו וא"א צדיקים אנחנו. בגלגול זה. ולא חטאנו בגלגול אחר

אבל אנו מודים שחטאנו אנחנו ואבותינו. אנחנו בגלגול זה. ואבותינו היינו על גלגול אחר. כמ"ש בסבא דמשפטים דהא בת זוגיה דהות ליה. אתעבידת אמיה. ואחוה אבוה. ואתה צדיק על כל הבא עלינו. אע"ג דחזינא צדיק ורע לו. אין כאן תימא. איך מנא דהות לתתא. יתעביד לעילא. בעלה דהוה לעילא איך יתהפך והוה לתתא. כי אמת עשית. במה שאנחנו הרשענו בגלגול אחר. וז"ל רז"ל תורת ה' תמימה למה היא תמימה מפני שהיא משיבת נפש ולמה היא משיבת נפש מפני שהיא תמימה כי באמת עניינו של הגלגול ואמונתו אצלי הוא לעיקר גדול ושורש לאמונת התורה