אלה המצות קנח

שכא (עשה קכה) לשבות ממלאכת עבודה ביום שמיני עצרת שנאמר ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם (והוא יום כ"ב בתשרי)

שכב (עשה קכו) להקריב קרבן מוסף ביום שמיני חג העצרת שנאמר והקרבתם אשה לה' עצרת היא (ולהיות נדרש אצלינו. שמיני עצרת רגל בפני עצמו. ותשלומין דראשון הוא כמ"ש בפ"פ כי יום זה קדש הוא לאלהינו כמשל המלך שזימן לבניו לכך ימים וביום המוגבל להפרד בניו ממנו עכבם עוד יום אחד להראות להם אהבתו אותם כי היתה פרידתם קשה עליו ולפיכך הוקבע יום זה לרגל בפני עצמו שאינו בכלל חג הסוכות אלא סוף המועדים) וכמשל הגן שהביא בספר הבהיר עיין עליו

שכג (ל"ת קצז) שלא לעשות מלאכת עבודה ביום שמיני חג העצרת שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו

שכד (עשה קכז) ליטול לולב אחד. ואתרוג אחד. ושני בדי ערבה ושלשה בדי הדם כשר. שנאמר ולקחתם לכם. ביום הראשון פרי עץ הדר. וכפת תמרים. וענף עץ עבות. וערבי נחל וגו'

שכה (עשה קכח) לישב בסוכה שבעה ימים בימי החג שנאמר בסכת תשבו שבעת ימים

בהר

יש בה כ"ד מצות שבעה עשין וי"ז לאוין

שכו (ל"ת קצח) שלא לעבור את האדמה בשני שביעית שנאמר ובשנה השביעית שדך לא תזרע

שכז (ל"ת קיט) שלא לעבוד עבודה גם באילנות בשני שביעית שנאמר וכרמך לא תזמור

שכח (ל"ת ר) שלא לקצור מה שהצמיחה הארץ מעצמה בשנה השביעית כמו שנקצור בכל שנה בהכנה ותיקון שנאמר את ספיח קצירך לא תקצור. (מה שצומחת הארץ ממה שנפל בה בעת הקציר זהו הנקרא ספיח שאינו מותר לקצרו אלא מעט מעט ולחבוט ולאכול כי זהו השנוי שצריך לעשות כדי להורות שהוא הפקר ואינו כשאר השנים ורז"ל