אלה המצות קנז

שי (עשה קיח) לשבות ממלאכת עבודה בראש השנה שנאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש

שיא (ל"ת קצג) שלא לעשות מלאכת עבודה בראש השנה שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו

שיב (עשה קיט) להקריב קרבן מוסף בראש השנה שנאמר והקרבתם אשה לה'. כמו שמפורש בפרשת פנחס ועשיתם עולה לריח ניחח לה' פר וגו')

שיג (עשה קכ) להתענות ביום הכפורים שנאמר אך בעשור לחדש השביעי הוה יום הכפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם

שיד (עשה קכא) להקריב קרבן מוסף ביום הכפורים שנאמר והקרבתם אשה לה': (כמו שמפורש בפ"פ פר בן בקר אחד איל אחד וגו')

שטו (ל"ת קצד) שלא לעשות מלאכה כל עיקר ביום הכפורים שנאמר וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה. (ואין בין שבת ליום הכפורים אלא שזדון מלאכה בשבת הוא בסקילה. וביה"כ הא בכרת)

שיו (ל"ת קצה) שלא לאכול ולשתות ביום הכפורים שנאמר כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הוה ונכרתה מעמיה

שיז (עשה קכב) לשבות ממלאכה כל עיקר ביום הכפורים שנאמר שבת שבתון הוא לכם. (והאי שבתון עשה הוא כמ"ש במצות רצ"ז)

שיח (עשה קכג) לשבות ממלאכת עבודה ביום ראשון של חג הסוכות שנאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה' ביום הא' מקרא קדש

שיט (ל"ת קצו) שלא לעשות מלאכת עבודה ביום ראשון של סוכות שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו

שכ (עשה קכד) להקריב קרבן מוסף בחג הסוכות שנאמר שבעת ימים תקריבו אשה לה' (כמ"ש בפרשת פנחס והקרבתם עולה):