אלה המצות קנו

הבאות מן החטים. והיא הנקראת מנחה חדשה להתיר החדש במדינה. ועמהם פר. ושני אילים. ושבעה כבשים. הכל עולות ושעיר חטאת. ושני כבשים לזבח שלמים. ולפי שהעומר היה בא כדי שתתברך תבואה שבשדות שעדיין לא נתבשלה כל צרכה. אמרו רז"ל הביאו לפני שתי הלחם בעצרת. כדי שאברך לכם פירות האילן לפי שכבר כל התבואות כבר נתבשלו. דהרי הוא זמן קציר חטים לפיכך לא שייך למימר אלא פירות האילן. ואתיא כמ"ד עץ שאכל ממנו אדם הראשון חטה היה. ולדעת האומרים תאנה. אפשר דמשום זה לא רצה שיהיה הקרבן ממין אילן. לפי שצוה קרבן ראשית תקריבו אותו לה'. ואל המזבח לא יעלו. ובא הכתוב לאסור כל מיני מתיקות פרי לגבי המזבח. וזה פי' הכתוב. כי כל שאור וכל דבש וגו'. אבל מביאין אתם שתי הלחם מן השאור. ובכורים מפירות האילן שנשתבחה בהם א"י אבל אל המזבח לא יעלו לריח ניחח

ומהחלוקים שיש בין מנחה חדשה זו. לעומר התנופה. כל משכיל לדבר. בעיניו יראה. ובלבבו יבין. דהוא קרוב לנמנע להבין שום מדברי ה' ותורתו. שבאו לפי פשוטן לבד. רק שצריך להיות סוד ורמז. ויותר מדרש. על כל תג וקוץ ואות שבה

צא וחשוב. א' העומר בא מן השעורים. ושתי הלחם מן החטים: ב' האומר בא סולת. ושתי הלחם אפוי חמץ: ג' העומר קצירתו דוחה שבת וי"ט. שתי הלחם אין עשייתן דוחה לא שבת ולא י"ט: ד' עומר בי"ג נפה. שתי הלחם בי"ב נפה: ה' עומר קצירתו בלילה. ושתי הלחם עשייתן ביום: ו' העומר נאמר בו ראשית ושתי הלחם נאמר בו מנחה חדשה לאף על פי שזה ראשית וחדש לשעורים. וזה ראשית וחדש לחטים): ז' העומר מקריבין עמו כבש א' לעולה לבד. ועם שתי הלחם היו מקריבין כמש"ל: ח' העומר אם הביא מנחה או נסכים מן החדש קודם הקרבת העומר פסול. שתי הלחם אם הביא כשר: ט' העומר משלש סאין. שתי הלחם משני סאין: י' עומר לא נקרא בכורים. שתי הלחם נקראו בכורים: י"א העומר בא קלי וכרמל. שתי הלחם באים מן הקמח

שח ועשה קיז) לשבות ממלאכת עבודה ביום עצרת שנאמר וקראתם בעצם היום הוה מקרא קדש יהיה לכם. (והוא יום ששה בסיון הנקרא חג השבועות)

שט (ל"ת קצב) שלא לעשות מלאכת עבודה ביום עצרת שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו וגו':