אלה המצות קנה

המכחישים את האמת ימחו מספר חיים וגו')

שג (ל"ת קפט) שלא לאכול לחם העשוי מתבואה חדשה קודם שישלם יום ששה עשר בניסן שנא' ולחם וקלי וכרמל. לא תאכלו עד עצם היום הזה

שד (ל"ת קצ) שלא לאכול קלי מתבואה חדשה קודם שישלם יום יוב"נ שנאמר וקלי. לא תאכלו עד עצם היום הזה

שה (ל"ת קצא) שלא לאכול כרמל מן החדש קודם שישלם יום י"ו בניסן שנאמר וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה

שו (עשה קט"ו) לספור מיום הבאת העומר יום יום ושבוע שבוע עד מלאות תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות תמימות שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת. מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית. תספרו. חמשים יום. (והקרבתם מנחה חדשה לה'), וטעם ספירה זו. כדי לחבב עליהם התורה. שמיום יציאתם ממצרים היו מזומנים לקבל התורה שנאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ולפיכך צוה לספור: ימים ושבועות עד זמן קבלת התורה. כמי שיעדו המלך לתת לו מתנה טובה ליום פלוני שהוא מונה הימים לומר מתי יגיע הזמן ההוא ואזכה בחפץ הטוב ההוא

וכבר נשאל מהורדב"ז ז"ל מאי שנא הכא דבעי ספירה בפה ולברך. ובנדה דכתיב וספרה לה אינה צריכה להוציא בשפתיה ולא לברך. ותירץ דהואיל דאם ראתה דם סותרת למפרע ושאם רצתה שלא ליזקק לבעל ולא ליגע בקדש וקדשיו הרשות בידה וכיון שאינה מצוה הכרחית אינה צריכה להוציא בשפתיה ולא לברך מה שאין כן בספירת העומר ודוק

שז ועשה קטז) להביא ביום חמשים מהקרבת העומר שתי הלחם חמין עם הקרבנות הבאים בגלל הלחם מלבד מוסף היום שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סולת תהיינה חמין תאפנה וגו'. (והכהנים היו אוכלים שתי הלחם אחר הנפתם עם כבשי השלמים. וזאת המנחה היתה הראשונה לכל המנחות