אלה המצות קנד

מלאכת עבודה הוא דאסרה תורה ולא מלאכת אוכל נפש)

רצח (ל"ת קפז) שלא לעשות מלאכת עבודה ביום ראשון שר פסח שהוא יום ט"ו בניסן שנאמר ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו (ומי שעושה מלאכה בי"ט עובר על עשה ולא תעשה)

רצט (עשה קיב) להקריב קרבן מוסף בכר שבעת ימי הפסח שנאמר והקרבתם אשה לה' שבעת ימים

ש (עשה קיג) לשבות ממלאכת עבודה ביום שביעי של פסח שנ' וביום השביעי מקרא קדש

שא (ל"ת קפח) שלא נעשה מלאכת עבודה ביום שביעי של פסח שנאמר וביום השביעי מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו

שב (עשה קיד) להקריב ביום שני של פסח שהוא ששה עשר בנימן יתר על קרבן המוסף מנחת העומר שנאמר והבאתם את עומר ראשית קצירכם והניף את העומר לרצונכם ממחרת השבת. (ומנחה זו היתה עומר אחד של שעורים ועמה כבש תמים בן שנתו לעולה. והיא אשר רמז עליה הכתוב ואם תקריב מנחת בכורים. שאם זה הוא אחד מהשלשה שהם חובה. שנאמר תקריב מנחת בכוריך. הרי שהוא חובה ולא רשות. ולהיות שהשעורים היא התבואה המבכרת יותר מן החטים לפיכך היתה באה שעורים והיא היתה המתרת כל שאר התבואות ואמרתי לך ביום שני של פסח שהוא ששה עשר בניסן. סימן בתוך סימן. שאינו אלא לאפוקי צוררות הקראים ימח שמם שהם אותן אשר סרו מהר מדרך האמת שקבלנו אנו האומה הנבחרת. שזה שנא' וספרתם לכם ממחרת השבת וגו'. אין שבת זה שבת בראשית. כפי פשט הלועז שלועזים התינוקות בסתם שבת של בראשית. שאם כן לא ידענו איזה שבת יהיה ויום מתן תורתנו ישתנה מזמן המוגבל. לכן הוא מוכרח מאליו. שאינו אלא יום שני של פסח שהוא י"ז בניסן דוקא כי כבר פרשנו שיום ראשון ש"פ נקרא שבתון. ולמחרתו הוא נקרא מחרת השבת. שעליו בא הרמז ושמרו בני ישראל את השבת וגו'. שר"ל פי' מלת השבת באיזה מקום הוא מורה על שבת בראשית וב איזה מקום אינו. כי פירוש זה דוקא הוא שמור אצל בני ישראל ולא אצל