אלה המצות קנג

זה הוא מצוה לקבל היסורין באהבה ומתוך שמחה. פוק חזי שתקנו ברכה על הרעה כעין הטובה

ויש קדוש ה' באופן אחר שבעיני הוא יותר חביב מהראשון והוא מי שמוסר עצמו למיתה על הי"ת דהיינו בראותו אחרים שעוברים רצונו ית'. וקדוש ה' זה למדנו ומצאנו ראינו אותו שעשה אותו פנחס. דהנה איש כזה אינו מחשיב גופו כלל. אלא עם היותו רואה הסכנה גדולה אינו מחשיבה. כאלו אין בו דעת. כמו שכן עשה פנחס. שנאמר ויקם מתוך העדה. דעם היות כל שבט שמעון שומרים ראש נשיאיהם ועומדין כנגדו. לא חש אל מה שהיה אפשר שיארע לו בצאתו מאהלו אלא בתחבולה נכנס. והרגו כי לא שם פניו אלא לנקום נקמת ה'

ועל כיוצא בזה אמרו בפרק שלישי דברכות מאי שנא קמאי דמתרחיש להו ניסא. ומאי שנא' אנן דלא מתרחיש לן ניסא וכו' א"ל קמאי הוו מסרי נפשייהו אקדושת השם וכו' כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא גויה דהות לבישת כרבלתא בשוקא. סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה. אגלאי מלתא דגויה היא שיימוה בת' זוזי. א"ל מה שמך א"ל מתון א"ל מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא. הנה שעם היות שלא היה שום איסור מפורש בתורה. כשראה דבר מגונה בבת ישראל. שחשש שיש בו מעט חילול ה' ופריצות. עלה חרון אפו וקנא קנאתו. ולכן בעיני גדול כח קדוש ה' השני זה מהראשון. כי הראשון אחרים הרגיזוהו. ולולי כן לא היה ניכר ערכו. אבל השני עמד הוא מעצמו בלי שום הכרח כלל ועשה פועל חביב אצל הבורא למנוע החוטא מן החטא. ולא השגיח אל הסכנה שהיה בדבר ובודאי שחביב אצלו ית' וכל שכן אם ימות בפועל ההוא כמו שאירע לחור בנה של מרים במעשה העגל. והאל אשר אליו התפלה והתחנה. אתפלל ישים חלקנו עם מקדשי שמו. וברוך המקדש שמו ברבים

רצז (עשה קיא) לשבות ממלאכת עבודה ביום ראשון של פסח שנאמר ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם. (וכל מקום שנאמר בתורה שבתון גבי יום טוב הוא עשה ולא הותר בו כי אם מה שפרט לך הכתוב בפ' בא אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ולא זולת. ולפי שנאמר בו מקרא קדש פרשו רז"ל קדשהו שלא תעשה בו מלאכה וכן בכל שאר מועדות שנאמר