אלה המצות קנב

בפרהסיא שיש עשרה מישראל. אם עושה העכו"ם להעביר לישראל על דת. יהרג ואל יעבור. ואם להנאת העכו"ם יעבור. אמנם בשעת השמד. אפילו בצנעא. ואפילו להנאתו של עכו"ם אז אפילו על מצוה קלה. שרוצה העכו"ם להכריח לישראל. שידמה לעכו"ם אפילו ברצועת המנעלים לבד חייב ליהרג ואל יעבור ועוד חילקו בין כשמכריח לישראל לעבור בקום עשה. או בשב ואל תעשה. ובין כשהוא אדם מפורסם. וכל ענין זה זכרהו בפה ושמרהו בלב ואל תשכחהו בשעת מעשה כי הוא עיקר קיום הדת שכל אחד מישראל מחוייב בידיעתו כדי שיתקיים בנו מה שהובטחנו בו לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו, ילדיו מעשה ידיו בקרבו יקדישו שמי וגו'

ולהנאת המועיל אשר ירצה להועיל את עצמו ואת אחרים עמו. באתי להוסיף ולהודיע כי שני מיני מסירת נפש למיתה. יש על קדוש השם יתברך. האחד הוא אותו שהזכרתי במהדורא קמא והוא כמו שעשה א"א. וחנניה מו"ע. ורבים כיוצא בהם. כשרצו להעבירם על רצון הבורא. דמחוייב כל אדם לאבד גופו. כדי להציל נפשו. ממיתה עולמית. דכשם שהממון החביב אצל האדם. אינו מחשיבו ומאבדו. כדי להציל גופו. כמו שמעשים בכל יום. אנו רואים ביורדי הים. וספינת יונה תוכיח. ומאי דכתיב בקרא מלא. עור בעד עור. וכל אשר לאיש. יתן בעד נפשו. א"כ הנפש הוא היקר מכל הון יקר ונעים. והגוף אצלה. הוא כמו הממון אצל הגוף. וזה פשוט. ואינו צריך לפנים לא נצרכה אלא להעדפה זו. אשר באתי להודיעך. דתחת סוג זה הקדוש השם. נכנס. דכאשר יבואו על האדם יסורין בגופו. או בממונו. לקבלם בסבר פנים יפות. לכפרת עונותיו. וכך אמר דוד הע"ה. חבלים נפלו לי בנעימים. כשבאו לי חבלים וצירים. מחסרון ממון. כמו שארז"ל דכשהיה בורח משאול ובא לנוב אחזתו בולמוס. וכששלח אצל נבל. לא היה לו מה לאכול. על אותם החבלים אמר. נעימים ומתוקים היו לי. אך נחלה הם היסורין שבאו לו בגופו. כגון כשנצטרע. והוא מלשון נחלה מכתי. שפרה עלי. פירושו היטב הטיבו בעיני. מלשון שפיר קאמר. דמי שמרגיל עצמו בכך. קרוב הדבר שאם יזדמן לו למסור עצמו למיתה על קדוש השם. לא יחוס על גופו. ומכ"ש על ממונו. אלא ישמח ויגל במצוה שבאה לידו לקיימה. כמו שעשה רבי עקיבה. וגם