אלה המצות קמט

רפה (ל"ת קעח) שלא להקדיש בערי מומים לגבי מזבח שנאמר כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם. (ואמרו הרי הוא עובר משום בל תקדיש שר"ל אפילו שלא הקריבו)

רפו (עשה קח) שיהיו כל הקרבנות הקרבים על גבי המזבח שלמים במינם ותמימים מן המומים שנתפרשו בכתוב ואותן שאמרו על פי הקבלה שהן מומין שנאמר תמים יהיה לרצון (ס"א הראב"ד ז"ל משיג)

רפז (ל"ת קעט) שלא ינתן מום בקדשים שנאמר כל מום רא יהיה בו. (אל תתן בו מום)

רפח (ל"ת קפ) שלא לשחוט בעלי מומין לשם קרבן שנאמר עורת או שבור או חרוץ או גרב או יבלת לא תקריבו אלה לה',

רפט (ל"ת קפא) שלא להקטיר אמורי בעלי מומין שנא' ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה'. החלב שעל הקרב ושעל הקיבה ושתי הכליות בחלב שעליהן וחלב שעל הכסלים ויותרת הכבד הוא הנקרא אמורים נוסף במין הכבש שהיו נוטלין ממנו האליה תמימה עם חוליות שבשדרה עד מקום הכליות כמו שנאמר לעמת העצה יסירנה)

רצ (ל"ת קפב) שלא לזרוק דם בעלי מומין לגבי המזבח שנאמר ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה'

רצא (ל"ת קפג) שלא לסרס שום בעל חי ומכ"ש אדם שנאמר ובארצכם לא תעשו. ולרבות כל אשר בארצכם וקאי על כלי התשמיש שנזכרו בתחלת הכתוב)

רצב (ל"ת קפד) שלא להקריב קרבנות בעלי מומין מיד הגוים שנאמר ומיד בן נכר לא תקריבו

רצג (עשה קט) להקריב קרבן מהבהמות אחר שיהיו מבן שמנת ימים או יותר אך לא פחות מזה כי או יקרא מחוסר זמן בגופו שנאמר ושור או כבש או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו י ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'.