אלה המצות קמח

איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר

רפ (ל"ת קעג) שלא יאכל כל זר תרומה ובכורים שנקראו תרומה שנאמר וכל זר לא יאכל קדש (ותרומה)

רפא (ל"ת קעד) שלא יאכל תושב כהן ושכירו תרומה כנזכר שנאמר תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש (ותרומה)

רפב (ל"ת קעה) שלא יאכל ערל קדש ותרומה ונלמד מגזרה שוה נאמר תושב ושכיר בפסח וכן בתרומה מה תושב ושכיר שנאמר בפסח כל ערל אסור בו וה"ה לכל שאר הקדשים. (רבי עקיבא אומר איש איש לרבות את הערל)

רפג (ל"ת קעו) שלא תאכל החללה את הקדש דהיינו תרומה וחזה ושוק שנאמר ובת כהן כי תהיה לאיש זר. היא בתרומת. הקדשים לא תאכל. (לאיש זר. כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. היא בתרומת הקדשים במורם מן הקדשים דהיינו חזה ושוק לא תאכל. ולכתוב קרא היא בקדשים לא תאכל. מאי בתרומת הקדשים. שמע מינה תרתי חדא דכיון שנבעלה לפסול לה נפסלה בתרומה. ושהיא כשתהא נשואה לזר. ומת. חוזרת לתרומה. ואינה חוזרת לחזה שוק. והרי זה הלאו כולל שני ענינים אחד להזהיר לחללה שלא תאכל בקדשים. ועוד אזהרה לכהנת שנשאת לזר שלא תאכל חזה ושוק אף על פי שמת בעלה או גרשה ואמנם איסור אכילתה בתרומה בהיותה נשואה לזר ילפי לה מדכתיב וכל זר לא יאכל קדש דהיינו מי שהיא תחת הזר הרי היא כזר ולזאת יקרא אשה וגו')

רפד (ל"ת קעז) שלא לאכול טבל דהיינו הדבר שלא ניטל ממנו תרומה ומעשרות שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה'. (בעתידים להרים הכתוב מדבר. וחייב מיתה האוכל טבל שלא נטלה תרומה גדולה. וכן הלוי שאוכל המעשר קודם שנטלה ממנו תרומת מעשר. אמנם אם הוא טבל למעשרות. או אפילו לאחד מהן. לוקה. כי אזהרתו הוא מקרא דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך וגו'):