אלה המצות קמז

לו וכשנעשת חללה נתוסף בה עוד איסור שנאסרה בתרומה. ואחר כך כשנעשת זונה נאסרה גם על הישראל. באופן שכל אחת מהפעולות הנזכרות הוסיף בה איסור מחדש שלא היה עליה מקודם. ולכן אם הכהן גדול בעל אשה אחת בעלת ארבעה מומין אלו שאמרנו ראוי הוא שיתחייב ארבע מלקיות. וכן הדין בכהן הדיוט שבא על אשה שהיתה גרושה ונעשת חללה ואח"כ זונה שילקה שלש ומכאן אתה למד שאין צריך לומר שאם יבואו על גופין מוחלקין דהיינו על ארבע נשים שאחת היתה אלמנה והאחת גרושה וכו' או איסור זונה מפסיק ביניהם והתרו בו עליהן שלוקה כל אחד מהכהנים כפי מדרגתו בלאוין שעבר ולכך נשנו במקרא זה הגרושה וחברותיה. להודיעך שהן לאוין נפרדים (והוצרכתי להודיעך זה לפי שכלל הוא בידינו שאין איסור חל על איסור אמנם הכא שאני שהוא איסור מוסיף ולפיכך לוקה עליהן וכן כשיהיה איסור כולל. או שני איסורין הבאים כאחת שאז נמי לוקין עליהן)

רעד (ל"ת קסז) שלא יבעול כהן גדול אח האלמנה ואפילו בלא קדושין שנאמר ולא יחלל זרעו בעמיו. ואמנם השלש אחרות כדי שיתחייב עליהן צריך שיבעול אותן בקדושין)

רעה (ל"ת קסח) שלא יעבוד כהן בעל מום קבוע בבית המקדש שנאמר איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב וגו':

רעו (ל"ת קסט) שלא יעבוד כהן בעל מום עובר כל ומן שהמום בו שנאמר כי כל איש אשר בו מום לא יקרב וגו'. (או גרב או ילפת) והרמב"ן ז"ל אינו מונה לאו זה ויכלול אותו בלאו המום קבוע הנז' עי"ש ע"א)

רעז (ל"ת קע) שלא יכנס כהן בעל מום להיכל שנא' אך אל הפרוכת לא יבא. ואל המזבח לא יגש כי מום בו (והיכל בכללו כלומר המזבח ובין האולם ולמזבח והאולם וההיכל) (והרמב"ן ז"ל אינו מונה לאו זה עי"ש ס"ט)

רעח (ל"ת קעא) שלא יעבוד כהן בעודו טמא שנאמר ולא יחללו את שם קדשי (וינזרו מקדשי בני ישראל)

רעט (ל"ת קעב) שלא יאכל כהן טמא תרומה שנאמר