אלה המצות קמו

רסח (ל"ת קסג) שלא ישא ויבעול כל כהן שום אשה גרושה שנאמר ואשה גרושה מאישה לא יקחו. וכי ריח הגט אפילו מן האירוסין פוסל אותה לכהונה)

רסט (עשה קו) לקדש זרעו של אהרן ולהקדימו לכל דבר שבקדושה מאחר שהי"ת בחר בהם וקרבם ולקחם לעבודתו שנאמר וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב

ער (ל"ת קסד) שלא יכנס כהן גדול באוהל המת ואפילו לאותם המתים שחובה על שאר הכהנים להטמא הוא אינו יכול להטמא שנאמר ועל כל נפשות מת לא יבא

רעא (ל"ת קסה) שלא יטמא כהן גדול לא במגע ולא במשא אפילו לאביו, ולאמו שנאמר לאביו ולאמו לא יטמא (דרך כלל הרחקת הטומאה הוא מטעם כי מולידה מזג רע בנפש ול ארז"ל טהרה מביא לידי קדושה. קדושה מביא לידי רוח הקדש. ובכן הכ"ג לגודל מעלתו שהוא כמלאך ה' הבא אל הקדש פנימה לכפר על ישראל ראוי לו להתרחק מכל טומאה ורק במת מצוה היה קוברו אם אין אחר עמו כי מצוה זו כפרה נמי היא להראות גדולתן של ישראל שחס הי"ת על כבודם

רעב (עשה קז) שישא הכהן גדול נערה בחולה ולא קטנה ובוגרת שנאמר והוא אשה בבתוליה יקח. (ולדעת הרמב"ם והסניגורין שלו מהכא ילפי שאינו נושא שתי נשים כאחת לעולם שנאמר אשה אחת ולא שתים)

רעג (ל"ת קסו) שלא, ישא כהן גדול את האלמנה ואפילו מן האירוסין שנאמר אלמנת. וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח. ואם קדשה ובעלה לוקה שתים. אך אם קדשה לבד אינו לוקה ואם בעלה לבד לוקה) וכי תאמר בלבבך למה נכפלה בו האזהרה בגרושה וחללה זונה שהרי אפילו ההדיוט מוזהר עליהן דע שכבר אמרו בגמרא שבא ללמד שכאשר נמצאו באשה אחת ארבעה איסורין הללו כסדר שנמנו בפסוק שאז הוא נקרא איסור מוסיף. לפי שהאלמנה כשנתגרשה. נאסרה גם על הכהן הדיוט שהיתה מותרת