אלה המצות קמה

יותר גדול. וראוי לאדם שלא יאמר מקרה הוא. וסוף כל אדם למות. ונמצא שאינו מרגיש. והולך כא' מהבעלי חיים בלתי מדברים. אלא ראוי לאדם שיתן אל לבו שהכל הוא ממשפטי האל על כל מעשה בני אדם. ויבכה על מתו וירגיש בצערו. כי מי יודע אם היה ראוי לחיות יותר. ועון גרם. ולכן ראוי לשוב בתשובה. הוא שאמר שלמה טוב ללכת אל בית אבל וגו' באשר הוא סוף כל האדם. והחי יתן אל לבו מי שהוא חי ומרגיש יתן אל לבו. ועל האי שופרא דבלי בארעא היא צורת האדם שנברא בצלם אלהים ונקרא עולם קטן לפי שכל אבריו וצורתו הם דוגמא עליונה. א"כ ראוי לבכות על שהיא נפסדת בעפר. גם על הנשמה שהיא אצולה מאתו ית' יש להצטער ממה נפשך אם לא השלימה את חוקה שהיה מוטל עליה ודאי יש להתאונן על שנלקחה בעוד טומאתה בשוליה ונדונת שם כפי רשעתה. ואם השלימה חוקה הנה היא היתה מגינה על בני משפחתה. ועל אנשי הדור. וראוי להתאבל ולבכות על האובדים ולא על האבידה. ועיין בהלכות קטנות טעם נכון שכתב אדוני אבי ז"ל למדת שיעור ימי זמן האבלות מה שרומזים

רסה (ל"ת קס) שלא ישמש כהן טבול יום עד שיעריב ש שמשו, כי קודם הערב שמש אחר הטבילה נעשה שני לטומאה. שנאמר קדושים יהיו אלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם. לאם אינו ענין לטמא שכבר נתפרש תנהו ענין לטבול יום ששימש וילפינן מחילול חילול)

רסו (ל"ת קסא) שלא ישא ויבעול כהן בין גדול בין הדיוט אשה זונה שנא' אשה זונה לא יקחו). (ושם זונה שייך בסתם גויה שאין קדושין תופסין בה. וכן נמי כל בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה לו איסור השוה לכל אדם) ושאר הפרטים שבה עיין בהרמב"ם ז"ל ה' א"ב פי"ז וי"ח ומ"ש המגיד ז"ל לקיים דעת הרמב"ם ושאר המשיגים עליו ז"ל

רסז (ל"ת קסב) שלא ישא ויבעול כהן בין גדול בין הדיוט אשה חללה שנאמר וחללה לא יקחו. (וחללה היא אותה שנולדה מפסולי כהונה כגון בת אלמנה מכהן גדול או בת גרושה מכהן הדיוט או שנתחללה על ידי ביאת אחד מהפסולים לכהונה):