אלה המצות קמא

רס (ל"ת קנז) שלא לקלל אב ואם ואפי' לאחר שמתו בשם מן השמות המיוחדים ואם קללם מיתתו בסקירה שנא' כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו: (וכן כ"מ שנאמר דמיו בו דמיהם בם זו סקילה המפורשת באוב וידעוני שנאמר בהם באבן ירגמו אותם דמיהם בם) ואם קללם באחד מהכינוים לוקה כדרך שלוקה על קללת אדם כשר ואם ביזה קאי בארור מקלה אביו

רסא (עשה קד) להיות ב"ד *עושין במקצת עבירות משפט בשריפה אחת מהן הוא הבא על אשה ועל אמה שנאמר ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא. באש ישרפו. אותו ואתהן. את אחת מהן והיא האחרונה כי הראשונה כנסה בהיתר). להרמב"ן ז"ל לא מנה כל הארבע מיתות למצות כי חשב שפרט חילוק העונשים אין זה מצוה כ"א ביאור ענין מיתה הראויה לחטא ההוא. ובפסוק ובערת הרע מקרבך ס"ל שנכללו כל דיני הביעור כל אחד כפי מה שגזרה בו ידיעתו ית')

רסב (ל"ת קנח) שלא ללכת בחקת ונימוסי הגוים שנא' ולא תלכו בחקת הגוי אשר אני משלח מפניכם. (ולא נתנהג כהם בשום דבר מהדברים שהם נוהגים כגון טיטראות וקרקסאות והאסטראות וגידול שער הבלורית פן יהיו לנו למוקש כמ"ש בספרי שלא תאמר הואיל והם יוצאין בארגמן. אני יוצא בארגמן. הואיל והם יוצאין בכלוסין. אני אצא בכלוסין. ת"ל השמר לך. פן תנקש אחריהם וכתיב ובחוקותיהם לא תלכו. וכאן נאמר ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם (ושמא תאמר לא אסרה תורה כי אם בחקת האמרי וחבריו אך לא משאר עממים לכך נאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי ואם לאו וכו' ובפירוש כתבו הרמב"ם בהלכות עכו"ם פ"א עי"ש ואל תתן את פיך להחטיא וגו'. דהרי אזהרה זו נכפלה גם ע"י הנביאים ועל יד ירמיה כחוב לאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו וגו' ולשון ספרי זה פסקו הרמב"ם והטור ורבינו מוהריק"א בסי' קע"ח כתב בפי' אין הולכין שא

הגוים

*עיין הערה לעיל מצוה נון.