אלה המצות קמב

ולא מדמין להם ולא ילבש מלבוש המיוחד להם וכו' עי"ש דכתב מהרמ"א ז"ל בשם מוהרי"ק שפ"ח אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו. וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העכו"ם לשום פריצות כגון שנהגו מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים. וכדומה לזה. ממלבושי הפריצות וכו' עי"ש כדאין דרך הצנועים אלא בצבע שחור ודומה לו) דבדבר שיש להקל מקלין כי אין דרך החכמים האמתים להחמיר אלא במקום דיש להחמיר וראוי להחמיר וחובה להחמיר אמנם היכא דאיכא למקל וגדולי הדור רואין את בני דורן שאינם דומין יפין ובאים להקל הן בעצמם. יותר טוב ונכון והגון להורות להם החכמים הראוים להורות להקל אם יש צד להקל ולא שיבואו הם בעצמם להקל ח"ו על בלי הודע. ולפיכך סיים שם דבריו אבל דבר שנהגו לתועלת כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה. יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן מותר ללובשו וכו' עי"ש דמשם נתפשט המנהג בפולין שהרופאים שיש להם מלבוש של גלחות מיוחד להיות ניכרים בו. שגם רופאי ישראל לובשים אותו. וכן במדינות אלו שנהגו לחגור חרב על ירכם. גם רופאי ישראל מותר להם לחגור. בחול. אבל לא בשבת כלל. והן אמת דכדי להציל נפש אחת מישראל יש מקום להקל לעבור על שבותין דרבנן כעין זה והרכבת העגלה. וכיוצא. אמנם באשר אין בידינו לחלק בין בין ודאי אין להקל כל עיקר וחובה להחמיר ולאסור כל שבותין דרבנן. ומכ"ש דברים כאלו דיש להם שורש מה"ת להיותם אסורין אפי' בחול לשאר כל אדם. וכן נמי תחת סוג לאו זה. נכנס איסור גילוי שער באשה שהוא ערוה דאין להקל בו כל עיקר כי כבר קראו לה איזו היא עוברת על דת יהודית יוצאה וראשה פרוע כי הוא מנהג הצניעות שנהגו בו בנות ישראל והוא דבר מוסכם בתורה שבכתב והוא לאו זה. דמפורש במשנה והתלמודים. וכל הפוסקים באין חולק. דהואיל וכן ראויה האשה הפורצת גדר זה שגדרה תשב"כ ושבע"פ להיות נקראת הומיה וסוררת ועל דת משה ויהודית עוברת. וגופה ונשמתה היא אובדת

ולבושתה ולבושת כל מי שבידו למחות בידה. אודיעך קורא ידיד שצניעות זה היה נהוג בימים הקדמונים גם בין האומות חפש ותמצא בספר חיצוני שנדפס בלשון צרפת בפריז שנת 1661 לחשבונם נקרא נואי"בי טיאט"רו די"ל מונ"דו. בשני חלקים בפו"לייו. בחלק ראשון דף שפ"ט מביא שם בפרק ההנהגות