אלה המצות קלז

לבו. ולסמוך על פרעון מהערב לא יאבה ה' סלוח לו. דהואיל והדבר תלוי ברצון המלוה להתפרע ממי שירצה. הי"ת לא ירצה אלא להתפרע מהבעל חוב בעצמו. ולא מהערב פרעון כי כבר הוא עשה את שלו. ויש תועלת אחר בענין התוכחת שע"י שאדם מוכיח לחבירו מאליו הוא מוכיח את עצמו עם עמיתו. דהרי זה ודאי צריך לקשט את עצמו תחלה כדי שיקשט אחרים. דאם לאו אין דבריו נשמעין, מלבד כמה וכמה תועליות היוצאין מהתוכחות דלא לחנם ארז"ל אפי' עד מאה פעמים. וכל מי ששונא את התוכחת הוא בער ולא דברה תורה במתים. כי הם ימותו בלא מוסר ועש יאכלם. והיו כלא היו. שמענה ואתה דע לך

רמ (עשה קמב) שלא לבייש פני חבירו ברבים ואפי' בתחלת התוכחת בדברים שבין אדם למקום שנאמר ולא תשא עליו חטא

(אמנם אם לא ישוב מצוה להכלימו ולפרסם חטאו ולבזותו ולקללו עד שישוב מדרכו הרעה)

רמא (ל"ת קמג) שלא לגמול לחבירו כמעשהו הרע שהרע לו שזהו נטילת נקימה ואסור שנאמר לא תקום

רמב (ל"ת קמג) שלא לשמור בלב הדבר שהרע לו חבירו. אפי' שאינו כדי להרע לו. אלא להזכירו בלבד אסור. שנאמר ולא תטור

אמרו רז"ל כל המעביר על מדותיו. מעבירין לו על כל עונותיו כי היא ממדת הבורא ית'. כי מעביר על פשע. ומוחל אשם. הוא. ותמיד מטה כלפי חסד. ואינו נוקם ונוטר לבני ישראל. ושתי מצות אלו הם תחת סוג מצות והלכת בדרכיו ומצות ואהבת לרעך כמוך. ואם לך שנא שחברך יהיה נוטר ונוקם לך. למה זה אתה נוקם ונוטר לו. והנקימה והנטירה לא נתנה אלא לבני עשו שנאמר בו ועברתו שמרה נצח. ומחמתם נודע לו לדוד. כי הגבעונים לא מבני ישראל המה, כי ישראל אחיזתם במדת החסד והאמת ומחמת הנטירה והנקימה לא יש חסד ולא אמת. כי הנוטר ונוקם בקרבו ישים אורבו מתי יבא לידו אויבו. כדי להנקם ממנו ואם יבא לנטירה יבא לידי נקימה. ואם יהיה בידו יבא לידי רציחה. ולא יהיה קיום וישוב בעולם. ועונשיה מסתיה שבמדה שאדם מודד בה ימדדו לו בב"ד העליון כי מדה כנגד מדה לא בטלה פוק חזי