אלה המצות קלו

שראוי לכבוד שנאמר ולא תהדר פני גדול

רלה (עשה צז) להשוות בעלי הריב בכל הדברים ולדון ביניהם הדין תורה כמו שיודע בו ואם יעשה פשרה שיש בה שלום מה טוב לו כמו שנאמר בצדק תשפוט עמיתך

רלו (ל"ת קלט) שלא להגיד לחבירו דברים הרעים ששכנגדו דבר עליו שלא בפניו שנא' לא תלך רכיל בעמך. (אמנם אם הוא דבר שים בו סילוק הנזק והבאת שלום בהיותו מגיד לחבירו אזי מצוה לגלות את אזנו זכר לדבר לא תעמוד על דם רעך וסמיך ליה אני ה' שהוא ית' לבדו היודע למה תכלי' הוגד לו הדבר ההוא)

רלז (ל"ת קמ) שלא להמנע מלהציל נפש מישראל כשנראה אותו בסכנה ויש בידינו להצילו בשום צד שנאמר לא תעמוד על דם רעך. מכאן יש סמך שאין בידינו להעלים את העין על המאבד עצמו לדעת בעבירות שאם על גופו חסה תורה ק"ו על נפשו)

רלח (ל"ת קמא) שלא לשנוא את אחד מאחיו בני ישראל שנאה הכבושה בלב שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך: (כי שנאת הלב גורמת רעות רבות וצרות כאשר הניסיון מוכיח)

רלט (עשה צח) להוכיח אפי' מאה פעמים ואפי' קטן לגדול שנראה בו שאינו מתנהג כשורה בין בדברים שבין אדם למקום שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך. (וצריך ישוב והשגחה פרטית איך. וכיצד. ומי. ולמי שראוי להוכיח. כי באמת שכר מצוה זו מרובה. עד שנאמר במוכיח אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה כי רבים ישוב מעון. ועונשה לא מועט שהרי אמרו ז"ל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס בעון החוטא. כי הרי לא נמצא מקום שהי"ת חוזר מדיבורו הטוב. כי אם דוקא בעד התרשלות זה. כדמוכח ממראה נבואת יחזקאל סי' ט' שניתן אח"כ הרשות נגד הנאנחי' והנאנקי' על כל התועבות הנעשות באומרו וממקדשי תחלו וגו' רחמנא ליצלן). וזה מטעם דין ערבות דרצה מזה גובה רצה מזה גובה. משא"כ אחר שהוכיח נפטר מהערבות כמו שנאמר ואתה כי הזהרתו וגו'. אם אח"כ הוא רוצה ללכת בשרירות